שלום לך אהוב,

זאת אני הכותבת לך,
ההיא שכבר מזמן אינה אהובתך.
זאת שקטפה כלניות ורקפות בגבעת התיתורה,
זאת שנגעה ברגליים יחפות באדמה לוהטת,
רק כי היו בה טביעותיך.
זאת שהפשילה שמלתה במקומות גבוהים,
רק כדי לענג את עיניך ולא לדעת כלום אודות קהל.
זאת, שזווית החיוך שלה בערה כמו אש בחלציך,
וטעתה לחשוב שהיה זה ליבך.
זאת שרצתה להיות לך בוקר וערב עד טבור,
מונחת תחת חרב וכעת היא צמד אדם.
זאת שישבה על מחצלות שערה נפש על עורפה,
ושמעה ללא הרף סיפורים על אהבה אגדית.
אותה אחת שסיפרה לך על אוסקר ווילד וקסמי הנעורים.
זאת שהבינה כי עדיף להיות שוטה ומכוערת, כי אלה
אינם לוקחים חלק בניצחון, ולכן ידם לא תהא גם בתבוסה.
זאת שמכירה מצויין את ערכה של האהבה
אך טוב מזה, את צערה.
זאת אני אהוב, זאת שלא תשלח.