תמיד רציתי להגיש תכנית טלויזיה. זה היה החלום שלי מאז כיתה
א'. אני זוכר שכתבתי מכתב לעוזי חיטמן ("חה חה חה חלום עליכם")
וסיפרתי לו שייתן לי להנחות את גלגל המזל עם ארז טל. אבל אז
הגיע יום אחד אפל בכיתה ז' שהמורה לא נתנה לי לגשת ללוח ולכתוב
את התשובה על הלוח, ולכן הייתי צריך להשאר אחרי השיעור בשביל
להוכיח שהשבר שיוצא מהחילוק בשבע של המספר עשרים ושתיים הוא
שבר רציונלי. כמובן שאריק ובנץ תמיד היו לצידי גם באותם ימים
שלא הרשו לי לראות רחוב סומסום בעברית ובערבית במשותף. הכי
אהבתי את הדירה הקטנה שלהם ובמיוחד כשאריק היה תולש לבנץ את
האף ומחביא את זה על המקלט רדיו. בדרך כלל היו משמיעים גלגל"ץ
כי כל יום חמישי בשעה ארבע יש את המצעד הלועזי ואסור לי חס
וחלילה להפסיד אותו. אני תמיד חושב שארוסמית' ינצחו, וכמעט
תמיד סבתא שמה בטעות את התחתונים שלי בחדר של אח שלי הגדול. אז
לא נעים לי לבוא ולקחת אותם חזרה כי זה אומר להבריז משיעורי
כימיה שבמילא יש לי יותר מארבעים אחוז חיסורים ואני מתחיל
להדרדר. המורה אמרה שאני תלמיד טוב ושיש לי כשרון וחבל עלי.
היא גם הוסיפה שכשהייתי בכיתה ב' פעם איבדתי את המכנסיים שלי
בקייטנת כיפלי בירושלים. קיבלנו הנחה מיוחד על הקייטנה בגלל
שאמא שלי עבדה בעירייה אבל אני ממש בכיתי וגנבתי למישהו אחר את
המכנסיים, כי אני לא יכול לעלות על הבמה בלי ג'ינס וחולצה לבנה
מכופתרת. הרי סך הכל זה טקס יום העצמאות וזה חשוב מאוד. אז
אמרתי להם שאני חולה בשביל לסוע עם החברים שלי לתל אביב ולראות
את הכיכר היפה עם מלא מלא פרחי אזאליה בכל מיני צבעים שונים.
אני אוהב כיכרות ולכן אני רוצה לעשות סיבוב בכל הארץ ולראות את
כל הכיכרות. אחר כך אני רוצה גם לראות את כל הכיכרות ביוון,
איטליה, ובצרפת אני רוצה לאכול נקניקייה ליד מגדל אייפל כי זה
משהו שפשוט חייבים לעשות.