כשבחוץ מחשיך והספסל מתייתם
הגשם שוטף בתרועות מאיימות
כשערפל מתאסף והירח זועם
שפתיי נרטבות במליחות הדמעות.

מנסה לברוח, אך הרוח שולטת
הכוחות אוזלים בין טיפות הבדידות
מחזיקה בכוח ,אך הדלת נטרקת
מעין רמז דק על החשק למות.

מכווצת שפתיים ונושכת חזק
מחשבות ניצחון מתחילות ללבלב
מביטה היישר אל החלום שנסדק
וטיפה מתוקה חודרת ללב.

ובחוץ כבר השחר עולה לו בדום
מחכה בחמלה לאישור להמריא
רק שרידים מעטים נשארו כאן היום
אנדרטת זיכרון לשברי חלומי.  


29/8/02