אלונה שולמנקו / נוטפת |
שנטפו ממני כמו שרף מעץ פצוע,
והראש שלך, על החזה החשוף שלי,
כולי, כולך, כל-כך נסער, כל-כך שקט, כל-כך רגוע
ונדמה כאילו זה סוף העולם
ושכאן יעצור, לשם מה עוד יש ללכת...
מנשקת, מלטפת, מרפרפת בשפתי
על קימורי פניך
שפיסלתי בעיני-נפשי בניסיונות עדינים
להשקיט געגועי.
מתוק, קרוב כל-כך, כל-כך קרוב, כל-כך אהוב,
וטוב כל-כך, הטוב מכל...
לא, לא אני, אתה, נושקת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|