שער שחור מלטף בקצוותיו מותניים צרות, כמו שיער של גיטריטס
שיכור שנופל על גוף הגיטרה, בין האגן העגול לחזה המעוצב. כפי
שאצבעותיו אוחזות בצוואר, כך יוצאת נפשי הרומנטית אל צווארה
הארוך, ארוך מידי אפילו, יותר מנדולינה מאשר גיטרה. אפילו השם
מתאים לה יותר- מ נ ד ו ל י נ ה- מתנגן משפתיי לאוזניי בלבד.
כשנדבר, אקרא לה מנדולינה. לא כמו שדיברנו לפני כמה שבועות,
כשכל מה שלמדתי עליה היה צבע עיניה, אמנם דקות ספורות, אך כחול
שכזה לא שוכחים. עכשיו היא עומדת ליד הבר, גבה אלי, לא שומעת
אף לא מילה מהשיחה שניהלנו שעות, שצליליה מוסווים על ידי ג'ניס
המייבבת בקולה המעושן, ותוכנה ישאר כנראה לנצח חבוי בדמיוני.
מה את חושבת לך, עורבת שלי, בזמן שאת מקרבת שפתייך לשפת הכוס
הרביעית שהזמנת הערב? האם את שואלת את עצמך למה נאלצת לשתות
אותה לבדך? או אולי קלטת בזוית עינך את מבטי המהופנט, וניחשת
שרגשי הנחיתות אוסרים עלי להזמין אותך למשקה, אך מרשים לקנא
באותה הכוס שזכתה לחוש מגע רך של אצבעותייך, לגעת בשפתי
הדובדבן שלך, לקבל לטיפה קלה מלשונך בעודך חושבת לעצמך שהבאה
אחריה תהייה באמת מעשה טיפשי. את המכונית שלך כבר תשאירי
בחניית המועדון, תחכי שמישהו ירצה לקחת אותך הבייתה, או עד
שתתפכחי. לו רק יכולתי, ברגע זה, לגשת אלייך, למשוך אותך אל
תוך נפשי המוקסמת, לשכנע אותך לבחור אותי על פני כל אחד
מהגברים שיכלת להיאסף אל חיקם הערב. אך איננו נמצאים בעולם
מעשה ידיי, אף לא בעולם בו יש לי שליטה של ממש. רק לשכמותך
מרשים להיות מלאכים כאן, בחדר הזה, רק לך מותר לעמוד כך, שקועה
במחשבותייך הפרטיות, ולדעת שלו רצית, מותר היה לך לגשת לכל אחד
בחדר, ולגעת בו בכנפייך, להציע לו נגיעה של חדרים סגורים. רק
את יכולה לסקור במבטך את החדר, למקד אותו על אחד מהדמויות,
ולומר לעצמך שלו ביקשת, היה לוקח אותך הבייתה. כי ככה זה
בחיים- לבקש מותר- רק הנסיון יוכיח אם היה לך סיכוי. ואם לא
תנסי- תמיד תוכלי לחשוב שהסיכוי היה גדול. יותר משאני חושקת
בך- אני מקנאה בך, כי את אינך חושקת בי, ולו חשקת- חדר שלם של
גברים היית נהנית להותיר שבורי לב, לא כמו ליבי שלי, שאף לא
תרגישי כמה הוא יוצא אלייך. אם תבחיני כיצד אני ממקדת מבטי על
רעמתך השחורה, בתקווה שתפני ראשך ותתני לי עוד רגע של יופי-
בוודאי תחשבי שיש לך משהו בשיער, לפני שתעלי בדעתך אילו חלומות
רקמתי עבורך בעולם בו גם לי מותר להיות מלאכית.