עצם הכתיבה בשבילי מדהים נורא, אוסף נקודות אשר יוצרים צורות
אשר יוצרות אותיות אשר יוצרות מילים אשר יוצרים משפטים אשר
לרוב מביעים משהו לגבי החיים, מהו החלק החשוב ביותר בתהליך?
המילים או שמא המקור, כל אוסף המקורות אשר יוצרים את התוצאה,
ואם כן, אז מהו המקור הרצוי שכן גם לנקודות יש מקור קדום והוא
כמו הכל קסום, אני לא יכול ממש לענות על השאלה, אני מניח
שהתשובה תלויה ברגע קריאת המשפט המסויים, ברגע שהעינים נעצמות,
הנשימה נעצרת, הרוק נבלע והמחשבה מתעמקת,
הנקודות,הצורות,המילים והמשפטים הופכים למשמעות אשר לעד ישנו
את הקורא, אם בעוצמה ואם לא, הכוח במילים שקול לזה של אלוהים,
עולמנו מוגדר ישירות על ידינו ובעצם על ידי המילים.

אני הולך ברחוב, מתעמק בעצים, במדרכה ובאנשים, כולם מאוד
מעניינים, ההתנהגות, המגע עם העולם, הצבעים הצלילים ויופיים
המופשט, לפעמים אני מעבירם לעולם אחר, מוצא משוואה לצורה
קרובה, ממציא סיפור אשר מסביר אותה או פשוט צוחק מדבר אשר לי
נראה ברור מאליו, החיים לפי המילים פשוט מדהימים שכן רווים אנו
בתוכם ועל פיהם אנו פועלים. מדבר אני אל עצמי, חוקר את עולמי,
מקווה לגלות דבר מה אשר את כולם ידהים ואכן הצלחתי לגלות את
סוד החיים, הם פשוט יפים.

למה אני כותב? מה אני אחדש? האם יש בכתיבתי תועלת, אני תופס K
רבים, מעמיס על השרתים המסכנים ולא נשכח את העורכים אשר את
מילותיי בודקים, שגיאות פה, שגיאות שם, התוכן לא חשוב ממש, מהם
המילים ללא התוכן? האם עדיין יפים הם? האם אפשר אותם להעריץ
ללא המבנים הבסיסיים?

אני מאמין לדבר אחד בקשר לתנ"ך, קדוש הוא ללא רבב, אולי לא
אלוהים נתן לנו אותו אבל מישהו את היכולת לכותבו בנו שם, עם
כוונה כנראה ליופי נראה לעין ואכן עולמו יפה, מלא ברעיונות אשר
לפעמים גורמים לרצות לפרוץ בדמעות.
הדברים הפשוטים הם הכי יפים, מתעלם אני עכשיו מאהבה, מדבר על
המשיכה לעולם, לאמיתות ורעיונות, המספרים אליי מדברים, איתי
מתווכחים, אנו משחקים את משחק החיים, להבין מהם, איפה הם, משחק
נחמד של מחבואים.
הדברים היפים ביותר החיים הם אלה אשר ממני מתחבאים אבל אותי
מגדירים, פועלי הבמה עם העקמת ושנאת החיים, עלינו להכירם על
מנת להכיר את החיים האמיתיים.