הוא כבר לא יכול היה  לחכות לרגע בו הוא יוכל להתיישב בשקט סוף
סוף ולכתוב את יצירת המופת שלו, את הספר שכולם הולכים לזכור .
שהוא כבר באמת ניגש למלאכה התיישב, הוציא נוצה ודיו מהמגרה
לפתע שמע דפיקות על דלת חדרו.
פיודור מיכאילוביץ' ,  פיודור אתה שם?. קולו של בעל הדירה שלו
נשמע בבירור ברחבי חדרו הקטן.
הוא פתח את המנעול והציץ החוצה. 'אתה משלם לי עכשיו?' שאל אדון
דירתו.
פיודור שאל אותו אם הוא רוצה להיכנס ולשתות משהו.
מה אתה עושה כאן כל היום בלי לצאת החוצה בכלל?
אני כותב את הספר הבא שלי אתה הרי יודע את זה.
אדון הדירה הסתובב בתוך החדר ובחן מקרוב את מצב הקירות המרקיב.
אתה מקבל קצבה על הספר הבא הזה שלך?
אני כותב ספר שאנשים ייזכרו. ענה לו ונעמד ליד הדלת הפתוחה
אני זוכר שלא שילמת לי כבר רבע שנה. אבל יכול להיות שאני אשכח
את זה אם תשלם לי היום את כל מה שיש לך.
פיודור החל לצאת לאט ובחשש מחדרו הקטן ותכנן לרוץ לכיוון
המדרגות.
תשמע. תחזור לכאן שנייה. הורה לו האדון והתיישב על המיטה הקטנה
בקצה החדר. יש לאבא שלי חבר. זה החבר הכי וותיק שלו והוא לא
מרגיש כל כך טוב לאחרונה. הרופאים די פסימיים לגביו. הוא החליט
שהוא רוצה לכתוב את סיפור חייו .
פיודור חזר חזרה לחדר ונעמד מול האדון.
שמעתי שהוא מחפש מישהו בזול ועם כישרון כתיבה ולא יכולתי לחשוב
על מישהו אחר ,החבר מיכאילוביץ', מלבדך. אתה חושב שזה רעיון
טוב הרעיון שלי?.
'אני חושב שאני אשמח מאוד להיפגש עם המכר הנכבד שלך להיכרות
ראשונית החבר אדון. '
מחר בבוקר אתה מול הפסל הגדול בכיכר ומביא אתך את הנוצה. הוא
קם ויצא מבלי לסגור את הדלת.
פידור התיישב על המיטה והחזיק את ראשו בין ידיו. ביוגרפיה
עכשיו? חשב לעצמו . אני כבר התיישבתי לכתוב את הספר שלי
ומאיפה לעזאזל פתאום מגיח לו חבר של אבא של הבעל דירה שלי.
בנחישות התיישב מול שולחן הכתיבה לקח שוב את הנוצה בידיו
מתכונן להתחיל לכתוב את יצירת חייו ולשנייה חש שוב בדקירה
הקטנה בבטן. הוא נזכר שלא אכל בכלל מאתמול בצהרים והבין כי
כתיבת הספר הגדול שכולם הולכים ללמוד בבית ספר מאות של שנים
אחר כך תצריך קצת זמן ואוכל הנו מצרך נדרש. ואולי כדאי שבכל
זאת הוא יגיע לפגישה מול הפסל הגדול.
שהגיע לכיכר בבוקר שהיה חם גם בשביל חודש יולי בפטרבורג של
1866 נעמד פיודור רועד מול הפסל הגדול בכיכר והסתכל ביונים
המסתערות על פירורי הלחם האחרונים שנזרקו שם. היונים בדרך כלל
חיות רגועות אבל הפירורים האחרונים שמתחת לפסל זימנו כמה יונים
מרוגזות שממש הסתערו לכל עבר במין מחול קולני.
פיודור הרים מבטו מהיונים הנלחמות וראה דמות אישה כבדה מתקרב
אליו. אולי יש לה לחם להאכיל את היונים וכך הם יירגעו חשב
לעצמו אך היא ניגשה ישר אליו נעמדה מולו מתנשפת ואמרה ' אני
אשתו.פלונה. אני והוא מצטערים שהוא לא יכול להגיע היום הוא לא
מרגיש כל כך טוב '
' אני מבין '
' אבל הוא שואל אם אתה יכול לבוא אליו הביתה מחר בבוקר. '
'אני אשמח להגיע. הוא, אתם, גרים קרוב?'
היא תיארה לו את המיקום המדויק של הבית הוא לחץ את ידה היא
נתנה לו חמישה רובלים במטבע.
הוא הודה לה והחל ללכת לכיוון המאפיה שמאחורי הפסל
' אל תשכח להביא נוצה טובה! '  היא צעקה לו מרחוק.

הוא נכנס חזרה לחדרו ונעל את הדלת פעמיים .
שוכב על מיטתו הביט פיודור בתקרת החדר ודמיין את גיבור סיפרו
הבא.
הוא חייב להיות עשיר אם יש לו כסף לשלם בעבור סופר מקצועי
שיתעד את חייו הוא בוודאי מצביא צבאי ידוע שהכתיבה לא קולחת
אצלו...ושמא זהו פילוסוף שמחלתו אינה מאפשרת ישיבה זקופה ופרק
יד גמיש. הוא לא ידע כמה כסף עליו לבקש ואולי בכלל הכול סוכם
מראש בין הזקן לאדון. ואז רק צריך רק לעשות את העבודה, כמה
שיותר מהר וכמה שיותר יעיל שכן ברגע שהביוגרפיה נגמרת מתחיל
הסיפור האמיתי זה שיהפוך לאחד הפריטים שאולי יישלחו בעתיד ע"י
האדם לטיול בירח כדי להציג את נפלאות ההתקדמות האנושית ואת
היופי ושיווי המשקל שבתרבותה. כתיבת הביוגרפיה תהייה לוודאי
משעממת וסכימטית  אבל זה יכול  להיות חימום לא רע בכלל לקראת
המנה העיקרית.
'אני כל כך רעב' הוא קרא לקירותיו החשופים ניסה להתרומם מהמיטה
,צנח לאחור ונרדם חלוש וכואב.

על דלת הכניסה לא ראה פיודור שלט עם שם במקומו הוא ראה שני זרי
פרחים גדולים המונחים ליד המפתן.
הוא דפק על הדלת ופלונה פתחה אותה לרווחה. עיניה אדומות ובידיה
ממחטה. אתה והוא שניכם חסרים מאוד במזל. בוא כנס. ציוותה עליו
הוא נכנס לבית הקטן והחמים, בסלון ישבו גבר צעיר ואישה מבוגרת
.
הוא מת, נפטר אתמול בערב. אחרי שהוא הקיא דם כל אחר הצהריים.
הודיעה פלונה.
פיודור התיישב על הספה ליד האישה המבוגרת. לפתע אחז בו שוב
הרעב בלפיתה חזקה ומהירה. הוא הושיט יד ולקח חתיכת עוגייה
שהייתה מונחת על השולחן.
'פיודור היה אמור לכתוב על החיים של רסקולניקוב'
זוג האורחים הסתכלו אחד על השנייה נבוכים.
' הוא היה איש מאוד מיוחד ' אמר הצעיר ' חבר טוב'
' בעל למופת ' הוסיפה האישה המבוגרת
' במה התבטא הייחוד שבו ' התעניין פיודור
הגבר האישה ופלונה החליפו מבטים דוממים והשפילו עיניהם
'הוא היה מאוד חרוץ' קראה לבסוף פלונה
כל הנוכחים בחדר פרצו בצחוק מתגלגל. פיודור ניצל את שינוי
האווירה ואחז במהירות בעוד שתי עוגיות.
'ומה הוא עשה בעלך למחייתו? ' שאל בפה מלא
'הוא מכר לחמניות בבית המכולת הגדול בשדרת ווזנסנסקי. שלושים
שנה עבד שם. '
' הוא רצה שאני אכתוב על העבודה שלו במכולת אם כך'
' לא . לא רק. הוא רצה שתתאר את הילדות הרגילה שהוא חווה
שתסביר איך גידלו אותו ועל איזה ערכים. ואז לצבא . הוא היה
מספר לך על הגיוס ועל  החברים מהיחידה על האוכל שהם היו אוכלים
שם ומצליחים לשרוד אתו איכשהו. אחר כך את המפגש איתי ברכבת
בלילה ההוא , את הנשיקה הראשונה ושהוא אמר לי שאני הראשונה
והאחרונה שלו. '
היא הסמיקה
'על הילד הראשון ועל השני שיושב כאן מולך ועל הטיול הגדול
שהיינו שבועיים במוסקבה. '
הוא חי חיים מלאים בעלך' הרצין פיודור
' הוא היה אדם כמו כולם ורצה להנציח את זה שכולם יידעו עליו
בספר. הוא רצה שזה יישאר לתמיד אם אפשר. הוא רצה לקרוא לזה
רסקולניקוב.
היא הוציאה שטר של מאה רובל והושיטה אותו מולו.
הוא נעמד, לקח את הכסף ויצא את החדר במהירות.

פיודור מיכאילוביץ' דוסטובייסקי ישב מול השולחן בחדרו הקטן
שבע, מרוכז ונוצתו בידו. מולו כבר כתוב הפתיח של ספרו הבא..."
בראשית יולי, עונה חמה במיוחד, לפנות ערב, יצא איש צעיר מחדרו
הצר ששכר אצל דיירים בסמטת ס. אל הרחוב ופסע לאט לאט, כמהסס,
לעבר גשר ק. במדרגות עלה בידו להימנע מפגישה עם בעלת
הבית......