בא לי לצרוח עד השמים,
לצעוק בקול רם שזה לא הוגן.
לא מבינה אם כך נקבע הגורל,
או שזה מה שאלוהים נותן.

מנסה לצרוח,
אך הקול לא יוצא,
משהו עוצר בעדו,
מחסום שכזה.

מנסה להבין,
גם אותו וגם אותך,
ולא יודעת מי הגיוני יותר,
הוא או אתה.

ואתה, לא איתי.
והוא- רחוק ממני.
התקרבת התרחקת,
לגעת בך לא נתת.

הלוואי והייתי פשוט יכולה,
לצרוח חזק בכל כוחי
אולי אם הייתי מתאמצת מספיק,
היית מבין מה עובר בראשי.

לחדור אליך איני יכולה,
כי הצבת מחסום די גדול בכניסה.
והמילים שיוצאות מפי,
והרגשות החבויים בליבי
נשארים שם בינתיים
כי להתבטא איני יכולה- עדיין.

מפחדת לומר משהו שגוי,
מפחדת לפגוע בטעות.
רוצה שתהיה מאושר
לא רוצה אותך עצוב מאיזו שטות.

אני באמת רוצה.
רוצה...
ואתה לא נותן...