במוחי מגרש גרוטאות
אליו מפחד אני ללכת
כי אינני יודע
מה אמצא.

שדים צבועים
חלומות רעים
הכול בפנים
וזה מפחיד אותי נורא.

הם לבושים בעור גס
מכף רגל ועד ראש
מלמדים אותי דברים
שלא ידעתי שלומדים.

כל פעם שהם הולכים
שואלים" נו מה למדנו היום?"
ואיני יכול לענות כלל
כי אני קפוא, שבור בכלל.

כל כך מתבייש במה שקורה
ורק בגלל זה לכם אני מגלה.

טוב, כנראה מקווה שתאמרו
הכול בסדר
יהיה טוב, גבר
זה הכול נורמאלי לחלוטין.

ואם חושבים אתם שזהו הסוף
מציע אני שתחשבו טוב שוב.
כי זאת רק התחלה
של מסע שחור, מופרע
דרך מוחי המעוות.

וכשכל הזמן אותי דופקים
אני מבין דברים
שלא הייתי מבין לעולם.

מניח אני שזה כמו להיאנס
רק שההרגשה טובה, לא כשל אונס
מופרע, שחור משחרר את הנפש
יפתח את מוחך וישחרר בך רגש.

כשאתה לומד בדם
תופתע למדי מה תמצא שם.

וכשהכול נגמר, מהחלום מתעורר
כואב גבי מצלקות על העור
עד כדי כך שבא לי לצרוח
אך אין לי שום אפשרות לברוח.

אמת או הזוי
אמת או חובה
הכול בתוכי
פחד אימה...