התעוררתי בשעה חמש בבוקר, בגילי ישנים מעט, אני בן 100 ועדיין
חי, ועל זה רציתי לדבר איתכם..עד גיל 80 התנהלו חיי כרגיל
היינו משפחה מאושרת אני אישתי 2 ילדי וששת נכדי, משפחה בסדר
גודל רגיל משפחה שלא הייתה יוצאת דופן כלל. ובכן בגיל 80 נפטרה
אישתי בגיל 78 גיל מכובד לכל הדעות גיל שתואם את גיל הפטירה
הממוצע של המבוגרים. ההלויה התנהלה בשקט מופתי קהל מצומצם
ומוגבל שהיווה רק את קרובי המשפחה השתתף באירוע העצוב משהו ,
ואני עמדתי שם ולחצתי ידיים של המשתתפים אשר השתתפו באבלי
וביקשו שלא אדע עוד צער. לאחר מותה של אישתי היקרה לאחר שחשתי
לבד ובלחצם של המשפחה הועברתי לבית זקנים שם קיבלתי חדר קטן
ונחמד וניסיתי להעביר את שארית חיי באופן מכובד ונעים...והמקום
אכן היה נעים,בוקר בוקר הייתי מתעורר  והולך לבריכת השחיה
שבמועדון', שחיתי באופן עיקבי  ואף השתתפתי בחוגי ספורט, בעצת
רופא הבית נקבע לי סוג המזון  עבור כל ארוחותי , וגם סופקו לי
כל מיני ויטמינים אשר את שמם אינני זוכר אבל הם מזכירים לי את
האלף בית האנגלי, ואני למרות גילי המופלג החילותי לחוש טוב
יותר ויותר לחץ דמי שהיה 150.100 ירד ל-120.80 דבר שהיוה תופעה
לא מוסברת וחריגה, הכרס שהילכה תמיד לפני עקב מאכליה הטעימים
של אישתי הלכה ונעלמה ושערי שהיה לבן לחלוטין החל לקבל צבע
כסוף ויפה. וכאשר הבריאות טובה אזי החשק גובר ואכן החילותי
לבדוק את דיירי הבית, וגיליתי לשמחתי כי כ-80 אחוז מהדירים הן
נשים לא צעירות ומנוסות ,מה שהיווה יתרון לגבי היה  שהן מעולם
לא   התנגדו לבלות איתי  במיטה  ולא רק בילוי לשם שינה, ואני
אשר בתקופת נישואי לאשתי לא העזתי אפילו להביט על אישה אחרת
,ראיתי בלבדותי עכשיו הזדמנות להשלמת החוסר בנשים אחרות, חוסר
שהיה  עקב מסירותי הפושעת לאישתי הטובה אבל המנוחה . ואכן
בעזרת צורתי החיצונית ולהיטותם של נשות הבית התחילותי לחגוג,
יום יום הייתי בחדרה של אישה אחרת, כל חיי במקום הסתכמו
בספורט, מזון וזיונים ואני ממש נהניתי מהחיים ואפילו האשמה
העצמית שהייתה לי בתחילה עקב בגידותי הרבות באישתי המנוחה גם
זה נעלם עם הזמן, ואני אשר מטיבעי אני אדם טוב ,השתדלתי לא
לקפח שום אישה בין דיירות הבית ואפילו דאגתי  לקבל בסבר פנים
יפות כל דיירת  חדשה ונאה  אשר הגיעה לבית..הכל היה נהדר ונפלא
עד שיום אחד 2 ילדי אשר גם הם הפכו לאלמנים ושגם  הם הגיעו
לגיל זקנה בישרו לי שהם עומדים להגיע ולהשתכן באותו מקום נפלא
שבו אני התגוררתי, בתחילה המלצתי להם בחום על המקום  ובהמשך
מעט נסוגתי לאחר שהבנתי את המשמעות,היתה לי תחושה לא נוחה
שמשהו עומד להשתנות ואכן כך היה..ילדי הגיעו למקום  ומיד עשו
תורנות מי ישמור על אביהם, הם חנקו אותי בדאגתם לי למרות שלא
הייתי צריך את זה,יום יום ליוו אותי בכל צעד שעשיתי הם אפילו
רצו לישון אצלי בחדר  אבל סירבתי בעדינות תוך מתן הסבר שאינני
רוצה להטריח אותם..אבל יש גבול לכל דבר,חיי אינם חיים מאז
שהגיעו לבית הזקנים, עכשיו אני נאלץ להתגנב אל חדרי החברות
באמצע הלילה ולמחרת השכם בבוקר להתחמק בחזרה לחדרי,פעם בעת
ששהיתי אצל אחת הדיירות החמודות שכחתי להתעורר מוקדם כדי לחזור
לחדרי, כאשר הגעתי באותו יום לחדרי המתינו כבר ילדי ליד הדלת,
לשאלתם היכן הייתי? עניתי כי חשתי צורך להיות עם עצמי, הם
התלחשו בינהם והבטיחו לי חגיגית לשמור עלי יותר בקפידה והתנצלו
על חוסר זהירותם. כל דבר שנעשה מאז עברו ילדי לגור עימי נעשה
בחשאיות כדי שילדי לא יגלו את החטאים הנוראים שמבצע אביהם מאז
עבר להתגורר בבית הזקנים.  העסק הסתבך כאשר ערב אחד ילדי
המבוגר בישר לי שהוא עומד להנשא לאחת הדיירות בבית ומה רבה
היתה התפעלותי כשהציג לפני את מירלה אהובתי משכבר הימים דיירת
קומה שניה בבית הזקנים, אשת חייל אשר פינקה אותי בחום כה
רב,ואשר לה נתתי יחס מעודף,  מעולם לא חשבתי שאעמוד במצב
ואפילו תיאורטי שאני אדע את  אשת  בני, הבטתי בעצבות במירלה
אבל היא רק חייכה ,קרצה אלי וחיבקה את בני באהבה תוך שהיא
מלטפת אותו בידה היד שכה אהבתי את מגעה... כמובן לא המלצתי
לבני להתחתן עם מירלה, והסברתי כי  מסיבות השמורות איתי אין
היא ראויה להיות אישתו, ובני האידיוט והממושמע אכן שמע לעצתי.
המצב הולך ומסתבך ואני ממש בדיכאון, לא חלמתי שאחזור למצב
שילדי ישובו והתגוררו עימי ואני אשמר מפניהם , " כל כך קשה
להיות זקן ובודאי קשה להיות אב זקן לילדים זקנים ודאגניים"
לאחרונה חשתי כי גם אני מתחיל להיות טרחן זקן וגם אני מנסה
למצא שידוך טוב לילדי בתנאי שיעזבו את בית הזקנים. והחכם אומר
"מאחורי כל כוונה טובה יש כוונת זדון.."