אייל אימורטל / כנפי הבדידות |
במרחבי האינסוף שם קולה לא יישמע.
מקריבה את ליבה לנשמת העולם,
מתאחדת עם הנצח בדמות הווה נעלם.
מרחפת על פני שמי התכלת לבד,
על ענני הלבנה שם תשכון לעד.
מביטה אל עבר שטרם נשכח,
מדממת צערה על אהובה שהלך.
וממרומי עולם שאינו מוחשי,
כפרי חלומה, סיוטה הנצחי.
נסחפת אל עבר עתיד מעורפל,
טיפת דם אחרונה, על קברה שחולל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|