אחת וחצי בלילה.
עזבתי, תיקון טעות - ברחתי, ממסיבת ההפתעה של החברה הכי טובה
שלי, ולמה? בגללך !
אני יושבת עכשיו באחת וחצי בלילה, מין שעה מוזרה כזאת, בחוץ
במרפסת וחושבת על זה ששום דבר לא יוצא מהמילים האלה...
אלה הדברים שאני כותבת כל לילה באחת וחצי...
כ"כ הרבה זמן לא דברנו, זה כ"כ חסר לי שרק לשמוע את הקול שלך
מרגש אותי. מתגעגעת אלייך שאני פשוט לא מסוגלת לראות אותך עם
אף אחד אחר. אני מסתכלת על הידיים שלך והבטן שלי נצבטת בכמיהה
להרגיש אותן, את החיספוס העדין, הגברי והמושך שלהן...
וזה כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו באחת וחצי בלילה כשאני צריכה
ללכת לישון...
אתה יודע מה הכי הכי מעצבן?
שלמרות שאני מכירה אותך כ"כ טוב אני לא מצליחה להגיע אלייך
ולדבר איתך...
אני לא מצליחה להחליט אם אתה אדיש כי לא אכפת לך או בגלל שאתה
ואני מאז ומעולם משחקים באותם משחקי כוחות ורדיפה.



זהו החלטתי, מחר אני אלך ואדבר איתך.
זהו, סופי.
מחר אני פשוט אלך ואגיד לך תקשיב אני רוצה לדבר איתך רגע. ואז
אתה תגיד את הטוב הזה שלך (שאני כ"כ לא סובלת...) ותבוא איתי.
אני אגיד לך, תקשיב, אתה יכול לענות לי בכנות על שאלה אחת?
ואתה תענה, תלוי..., טוב אז ככה אני אגיד לך, רציתי לדעת שני
דברים הראשון אם הפריע לך בכלל שלא דברנו כבר חודש שלם והשני
אם אפשר להפסיק לשחק משחקים ולחזור לדבר.
אתה תשתוק, לא תענה, ותחשוב - היא בטח עדיין רוצה אותי, מאוהבת
בי... אני יכול לעשות מה שבא לי רק צריך לחשוב בלי שטויות...
והיא בטח שוב תציק לי... אז מה לענות? מה לענות ? מה
לענות??????
פתאום מבין המחשבות יעלה צליל שקט של בכי...
ובעצם זאת אני ששומעת את בכיי שלי מבין המחשבות החולפות
להן...
אבל אז מה...
ככה זה כל יום באחת וחצי בלילה...