היא יושבת עם חברים וחושבת כמה היא בודדה.
היא צוחקת מהבדיחות שלהם אבל עמוק בפנים היא בוכה.
היא מבלה איתם זמן כה רב שאת כולו היא משקיעה בקנאה
היא מחפשת דרכים לשנאה.

הצורך שלה באהבה מכניס אותה לדיכאון
והראש שלה עוסק ברחמים עצמיים וביגון.
היא מבזבזת את הזמן שלה בניתוח מצבים
מרחמת על עצמה כל יום שאין לה חברים.

היא שונאת את עצמה על כך.
היא כל כך צעירה, עם מחשבות של מבוגרת
וכל יום מחדש מזכירה לעצמה
שלהמשיך ככה  היא פשוט לא מסוגלת.
הצורך שלה באהבה הופך אותה לתלותית.
היא מאבדת מהביטחון שלה ובמשך הזמן גם קצת מעצמה,
כי ניסתה לשנות את אישיותה כל כך הרבה פעמים בשביל החברה.

אין לה עם מי לדבר.
גם אם היה לה, היא לא הייתה מצליחה לבטא במילים.
המחשבות שעוברות לה בראש משגעות אותה לעיתים.
היא מסתכלת מסביבה, ושואלת מה שונה בה שכל כך נורמלי אצל
אחרים?
למה היא מתענה בתוך תוכה כשכולם סביבה נהנים?
היא מנסה לבטא את הרגשות שלה במילים.
וכשהיא לא מוצאת נחמה אצל משפחה וחברים
היא פונה לזרים.