במיוחד בשבילך שאולי אתה כבר נואשת, צופה בי נופלת לתוך העומק
הזה של היומיום שגורר אותי בכח, ולא נותן לי מנוחה (ממש לא
נותן לי מנוחה....), וכל מה שאני יכולה לדבר עליו הוא טכני,
ואולי כבר תהית- מתי שוב יעלה לה גל מילולי, ושוב אוכל לראות
בה.... כי אני קצת רוצה לראות גל מילולי שלך, והיכן הוא?
טוב, לא נתתי לך יותר מדי זמן, אני יודעת, ושנינו שוקעים לאט
לאט ובמרץ ביומיום, (ועכשיו אתה בטח חושב: מתי היא כתבה את זה?
ומחשב את השעות לאחור- מה היא עשתה ב 17.45?) אבל אני לא
מוותרת על פיסת הקיום המילולית הקטנה שלי, ואני כותבת אותה
כאן, בלי לומר בעצם כלום, רק בשביל לראות אותך מתעורר למילים
שלי שוב, כי לדבר בקושי יוצא לנו, הרי....
אז איזה סיפור תספר לי? או שאולי תשתוק, פוחד להעכיר את המים
שעדיין כל כך צלולים?
למה אני מרגישה שאני מתבשלת על אש קטנה?
אתה לא משחק איתי ובי, נכון?
זה היה גל עכור.
כבר כמה פעמים, אני נדהמת כל פעם מחדש כשאני קולטת באיזו פשטות
פשה האינטימיות בעצמותינו,
זה היה גל צלול.
ופוחד? ופוחדת? כן.
לרגעים  אני מרגישה שמרוב שאתה, מבחינות מסוימות,
הגשמה
אני לא יודעת איך לעכל.
אני מרגישה שאני צריכה זמן כדי לטפל כראוי בהתאמה הזאת,
אני פוחדת לפספס משהו, רוצה לתת לך מרחב גדול, שלא תתכווץ,
שתתפרס כל כמה שתרצה,
כדי לראות אותך פעם מרחוק ופעם מקרוב,
פעם להקשיב ופעם לבדוק איך אתה מגיב,
ואפילו שאתה עודך זר כמעט גמור (כן!)
אתה כבר כל כך מוכר,
ורוצה לנחש אותך, רוצה לקרוא אותך,
רוצה שהמילים כבר יאזלו, ושלא ארצה לשמוע אותך יותר
(בינתיים, זה כמעט כל מה שאני רוצה- לשמוע אותך...),
כי אדע עליך הכל............ כי אדע אותך.
משהו בך כל כך מוכר, כמו עצמי....

ועכשיו, עוד שאלה אחת, של למידה תקבל כאן תשובתה-
תכה גלים, או שתעדיף לראות אותי עושה גלים לבד??