ונניח שנפלת בפח הזה שטמן לך אלוהים בלידתך
וחשבת שאם תעמדי בעמידה הנכונה,
וידיך מונחות במקום המתאים,
ואת כולך כוונה אמיתית ומוחצת
ואת מביעה בקול צלול ובהיר
את משאלתך הגורפת,
את הדבר שיתן לך אושר,
את החלום,
אז כמו שמישהי אמרה כאן: "תיזהרי, משאלות מתגשמות...".
תיזהרי.
את באמת היית מוכנה לזה?
את באמת רצית את זה?
או שמא עצם חוסר הנוכחות של הקיום המוגשם
הוא שעושה לך את החיים,
שמא הציפיה היא מטרה בפני עצמה?
ואיך את מתמודדת עם משאלה שנדמה שהתגשמה?
עכשיו את צריכה לדעת לעכל אותה, להתמודד,
עם מה שביקשת לך.
כי זה מה שרצית בתוך תוכך,
ועכשיו אין לך אומץ לקחת את זה ולחבק.
ואם לא היית מספיק מדויקת? אלוהים,
על סמך דמיונו הפרוע ביותר,
השלים לך את הבקשה, הוסיף ניואנסים שלא חשבת עליהם,
צייר לך גם את הדברים שלא הבעת במילים, בחלק מהעיניינים,
ובחלק אחר- צייר לפי ראות עיניו את מה שראה כדורש הגדרה.
אז אלוהים יכול להשתמש בכח שאת נותנת לו,
ולתת לך מה שהוא חושב שנכון לך.
עכשיו לכי לך הצידה, תסתגרי בחדר עם מה שקיבלת,
ותלמדי מה הדרך הנכונה לאהוב אותו.
אם את פוחדת נורא לעשות טעויות,
קחי כמה זמן שאת צריכה......