לשפוך הכל החוצה, כאבים וחששות, רגשות ותהיות
לזרוק הכל מתוכי, אל הדף, במילים ובפיסקאות
לנסות ולהיות אני, אך לשפר גם, ולהשתנות
לשאוף למחר מקסים ולהתנפץ יחדיו עם אשליות.
כל יום שעובר
עובר אותו דבר
לא רוצה עוד יום כזה
חולמת על מחר
וכל מחר שבא
דומה הוא לקודמו
מתי כבר
המחר הטוב
יחליט סוף סוף לבוא?
לכתוב מגילות שלמות של רגש, התוצאה היא קיטש
לבנות מגדלים מאבני פסיפס במשך שעות ולפרקן בשניות
לנסות להכיר את עצמי, יותר ממה שאני כבר מכירה
ותמיד תמיד לחלום, על היום הבא שעדיין לא בא.
כל יום שעובר
עובר אותו דבר
לא רוצה עוד יום כזה
חולמת על מחר
וכל מחר שבא
דומה הוא לקודמו
מתי כבר
המחר הטוב
יחליט סוף סוף לבוא? |
