כשמש תזרח בחלון
אקום לי בנחת,
אסתכל בשעון, ואדע זאת השעה.
כשירח ישקע בחלום,
ואראה נשיקה באוויר
אסתכל בשעון, ואדע זאת השעה.
כשציפור תצייץ על אילן
וחיוך ישתחרר ינפץ אוירה,
אסתכל בשעון, ואדע שזאת השעה, להתחלה.

השמש לא זרחה, ומה אם לא תזרח?
הירח עוד לא שקע, ומה אם לא ישקע?
נשיקה לא ניתנה לי, ומה אם לא תינתן?
ציפור לא צייצה לי, ומה אם לא תצייץ?
אין חיוך בשום מקום, ואני, אני מחכה, לשעה של ההתחלה,
אבל ההתחלה לא באה.

כששמש שקעה לי בחלום
כשהירח טבע בתהום
כשנשיקה התמלאת אנוכיות
כשציפור מצייצת תוך כדי התפתלות
כשכבר לא בא החיוך...
אז אסתכל בשעה ואדע, זאת השעה,
לסוף, ואין התחלה.