להכי מיוחד בעולם, ניתי
היה ברור לי שתאבד לי
כעלה שנחבא אל הגשם
אל הטיפות הזולגות
כילדה שנקראה בפיך מטורפת
כבועת סבון ענקית
שהתנפצה
ואני כמגורשת הולכת
מבינה את הדקויות
שבין השורות.
לא היה בהן צורך
אהובי הזר.
לא היה בו צורך.
בשיר שנגמר.
וכל מילות האהבה
היו שלל של אותיות.
לא היה צורך בקסם שלך
לחבר מהן שיריי כמיהה.
בעינייך
ראיתי את השקט במדברי
את הרוח המכסה עשבים קוצניים
את גרגריי החול נמלאים בגרגריי האבק
מתנים עמם אהבה
עד אשר נוצרתי אני.
בשפתייך
הרגשתי את צמרות העצים
הממטירים טיפות הגשם של אתמול
הממתיקות את הדמעות
אשר מחר ירטיבו את הכר.
מהתקרה של איזה חדר
נמתח לו חבל
קשורה אליו בצווארה
בובת ברבי עירומה.
אני משחקת בה.
אהבת אותי.
אני זוכרת. | 