חה
ובאפילת הלילה יצא הוא לבדו עצמו , ומצא עצמו בודד וגלמוד
כאילו היה כחיה פצועה שכולם רוצים את מותה ועלבונה. רצה הוא
לצאת מן ההרגשה העמוקה והנפגעת , שהוא לא אהוב , לא רצה הוא
לרבוץ ולהיות לבדו , רצה הוא חברה , ידידות ואהבה שבסוף תוביל
לזיון.

                                                        חה
חה
"ושאיבר מינו בזיקפה הלבישי בעדינות את אמצעי המניעה". וכמו
שרשום כך עשתה היא לחבירנו מהפרק : חה.

                                                     חה חה
חה
כשהיצור חווה מה שכל בן אנוש היה חווה עד גיל ה-20 לחייו.
ידידנו הרגיש שהוא מוכן ואף רוצה להתבולל עם בני מיננו - בני
האדם!
" אבל מה רע בלא ללבוש כלום " חשב לעצמו חברנו כשישב מאחורי
הסורגים בגין חשיפת אבריו בפני כל העוברים ושבים בעולמו החדש.
" מוזר " הרהר לעצמו " כולם חייכו אלי ושמחו , חוץ מהיצורים
בבדים הכחולים הללו " אמר לזה שישב לצידו , שדרך אגב גם הוא
נעצר על אותה עבירה , אלא שהוא באמת מטורלל.

                                                 חה חה חה
חה
" וואו , כור גרעיני " , " איזה יופי " צחקק לעצמו היצור. אחרי
תקופה קצרה בין בני האדם החליט היצור שהיה נחמד , היה קצר
והגיע זמן קיצו של בן האדם!  אחרי מסכת מחשבות והתעמקויות הבין
היצור שהכפתור האדום והעגול והמבריק המחייך מלוח הבקרה , זה
הכפתור אשר כדאי להוריש לבני האדם.                          
                                                           
                       ובלחיצת כפתור אחת חברנו מפרק חה , חה
חה , חה חה חה ו- חה חה חה חה גרם לי לכתוב את הסיפור מבין
העננים הרדיו-אקטיביים אשר בשמיים הרדיו-אקטיביים , וכמה נחמד
לזרוח בלילה , הלא כן יצור נחמד?  " כן זה באמת נחמד! ".