ציירי לי שושנה,
לא - שתהא זו כיבשה; מילא, מי יבחין?
שהרי הצפנת עצמך בין חומות עגולות גבוהות מדי,
בין גדרות חיות
בשר ודם,
דם ובשרים,
ודם צובע שבע בנות-קוץ צחות-צחורות
שהזרד דקר בהן וכיסה במטפחת.
חפי על פצעייך, איילה רכה,
טף-צבאים חומת עיניים.
לחן עתיק יזמרר לך אהבים
ואת תאבי לגשת.
האין זה מבחיל -
הערכים ששתלו בך,
כל עשבי הבר השתלטניים המהרסים בך תדירות?
בקופסת העננים התחובה
תדרכי על שובלי לבן בתכלת,
קצבך יואט,
טיבו יוחלף,
תמכרי זכויות סרטייך
למפיק אחד זכרי
ומה הפלא כי תתפחי על שמרייך לפתע?
ששעמום אחז בך ואת מעונה
ואיילה כלל לא נותרה בך,
שמך אינו עוד,
נותרת משונה
על דף כתובה.