על אי בודד אחד
הכרתי קוף שדברים לו חשובים
עוד יותר משחשבתי שיש
לאדם המשכיל לי לומר.
כי כשנוכחתי לדעת שהצעד הצפוני
הוא עיתים קרובות נסיגה
ומסייע בשיפוט מוטעה.
לכן עזבתי ניסיונותיי הכושלים להבין
מילות אנשים והתרכזתי בקופים שבנו,
מן המשכילים התעלמתי במופגן
כיוון שדווקא מהן ציפיתי
לדבר מובנות
ומהם רק התאכזבתי;
והקופים... נו, רק קופים
גפיים להם כפופות והליכה מגובננת
וקולות מצחיקים מפיקים מגרונות שעירים
ולהם יכולתי להקשיב ;
הם דיברו היגיון.
ולשפת הריאליזם שרבבתי
לשון לא מנומסת,
נופפתי יד
(מעשה פרידה)
מחוץ לחלון נוסע.
מתוך הזדהות
וחוסר תבונה בולט
נצטרפתי בעל כורחי
לידידיי החדשים
לשמש להם דובר בכלוב
מתכת שמור היטב,
וודאי השכילו
לפתע
להבין ערכה של מתנתי,
הושמתי לבסוף בין דומיי. |
