הייתי במצב רוח לשיר כועס, ולא יכולתי לחשוב על שיר מתאים, אז
כתבתי אחד. מחאתי משהו, אבל מילא. חדי העין יאתרו מטאפורות
גנובות מגלי עטרי, "אין לי ארץ אחרת" ו"הכותל".
כל אלה שיש להם שכל בורחים.
הלהבה האחרונה כבר דועכת.
כולם הלכו, כולם הולכים,
ולנו אין לאן ללכת.
הארץ בוערת מתחת רגלינו,
ואנו עומדים במקום.
כל שנאת העבר לפנינו.
מישהו אמר "שלום"?
כי מסביבנו יש ים של אש
ושנאה וצחוק מלא בוז של זרים,
ואנחנו שכחנו כבר איך לבקש
ולחלום על ימים אחרים.
פעם הארץ זבה חלב ודבש.
היום אנו זבים דם ועופרת.
זה רק חלום שאין בו ממש,
והחשיכה מעלינו גוברת.
נישאר עם טעם מתכתי בפה,
בורחים מעוד שקיעה מותכת.
אין מי שיעצור את השיטפון הזה.
הקירות רועדים. הלהבה דועכת.
ולי אין לאן ללכת. |