כשדיברנו על חלומות, אמרת שאתה חושב שבגלגול הקודם נפלת בשואה.
אמרת ששוב ושוב אתה חולם שאתה בורח מהגטו בתעופה. חייכתי.
זכרתי. קיוויתי שבגטו כולם נהנו מפרצופך הקורן. מאשיותך
המכשפת. מאהבתך הבלתי נגמרת. חיבקתיך חזק וידעתי שנישאר ביחד
לנצח. לא חשבתי - ולו רק לרגע - שאם היה גלגול קודם, יהיה
גלגול הבא.
ישבתי בוכה, עייפה ומותשת. עירומה, חשופה ומבוישת. הבנתי אז
שאנשים כמוך באמת נשארים לעד.
איך זה שבגטו נופלים גיבורים?

הזמן עובר כהרגלו, אך משאיר אותי קטנה. מן פיטר - פן שכזו. לא
גדלה, לא מתבגרת. נתקעתי. נתקעתי על אי בודד במרכז החיים
הסואנים מטבעם. אונייתי מזמן כבר נטרפה בים. גלגל ההצלה שלי
אבד. אני מנסה לצאת מהאי אך ללא הצלחה. מכווצת תחת עץ, רגלי
מקופלות תחתי. צועקת לסירות מסביבי, אבל הן לא מסוגלות לקחתני.
כולן כה לבנות. חסרות חיים. חסרות חיים.
איך זה שרק סירות אדומות טובעות?