בתחילת ימי האהבה,
כוחות זעירים
של ביקורת ואכזבה,
של  כאב והשפלה,
התבשלו בסיר לחץ על אש קטנה.
חיפשו דרך מוצא
לחופש ולדרור,
אך לא מצאוה,
ולא עברו מהחושך לאור.

בהמשך גדלה הלהבה
ונוצרו כוחות גדולים
של שתיקתך,
שאנרגיה רבה אצרה בתוכה.
כוחות עצומים
של אין אהבה
החלו להתלכד,להתרכז ולהיווסף
עד איימה.

לבסוף כשמעלות החום הרקיעו שחקים,
התרחש המפץ הגדול,
שעלה ופרץ
ושטף וסחף
ללא כל הבחנה כל דבר בדרכו
שבר וניתץ
כל שבנינו עד כה.

ומה שנותר לי כעת
לבכות, לתהות.
כמדען האהבה
לאסוף חלקיקי זיכרונות,
שברירי שעות, דקות, שניות אינסופיות,
שנותרו לפליטה
בחלל מרחפות

מן עדות משונה לאהבה שהייתה.