ביום סגרירי טייל לו הצלם,
בשמיים שמעלינו
ומשם מבלי לבקש רשות
הציץ לו  לתוך חיינו.

כשהצלם עבר בענן שחור,
התמונה היטשטשה
היינו שרויים במצב-רוח רע,
אך כשחלף עבר זה הענן,
התמונה התבהרה
כי קרן אור לחיינו חדרה.

כשהחל לרדת גשם,
נתמלאנו לרגע בדמעות,
אך כשעלתה הקשת,
התייפו חיינו עד מאוד.

הצלם של חיינו,
אינו מפסיק לצלם,
את חיינו הוא מנציח
באופן מוחשי ואמיתי.

אך תמיד משום מה
הוא בוחר לשם כך,
במזג אוויר מעונן,
שמדי פעם מוצאת בו
קרן השמש פירצה לנחמה.