בהתחלה של כיתה ה', הוא נכנס עם יעל ומיכל, המורה פנינה אמרה
שהם תלמידים חדשים שבאו מבית שמש. קראו לו ספי אבל מוני החליט
לקרוא לו "ציפי" כי הוא אהב ציפורים. הוא נראה חנון כזה, היו
לו תלתלים ומשקפיים גדולים עם מסגרת עבה כזו, הוא גם תמיד לבש
בגדים מוזרים וישנים. מהתחלה אף אחד לא אהב אותו, בגלל שהוא
התחיל להיות חבר של המורים, במיוחד של מיכל המורה לטבע שכולם
שנאו. המורה פנינה שמה אותו לשבת ליד רינה שהייתה מקובלת, היא
יפה כזו, קצת רזה עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות. יום אחד
רינה הלכה לדבר עם ליאת עליו. היא אמרה לליאת, שאין לה כוח
לשבת לידו יותר, כי הוא מוזר ומגעיל אותה. חוצמזה, היא חושבת
שהוא מאוהב בה, בגלל שהוא תמיד עושה לה חיקויים של בר מוח,
גרגמל ואפילו של התוכי מ"שן קשת ענן" ושאם הוא יציע לה חברות
היא תמות. ליאת אמרה לה, שצריך לעשות איזה משהו בשביל להעביר
אותה מקום.  

למסיבת כיתה הראשונה, הוא בא עם החולצות שיש להם צווארון ותנין
קטן עליהם.  הוא רקד  מצחיק, כמו כלב צולע, אז כולם הסתכלו
והתחילו לצחוק עליו, במיוחד אחרי שהוא התחיל לבכות והלך הביתה.
אחרי שהוא הלך, מוני הציע חברות לרינה והיא הסכימה. מוני היה
החתיך של הכיתה, הבן הכי מקובל  ושחקן הכדורגל הכי טוב בבית
ספר. בגללו שנה שעברה ניצחנו את ה' 2 בחצי גמר, ובגמר הפסדנו ל
ו' 3 רק בגלל שהם היו גדולים יותר.
בבוקר אחרי המסיבה, כולם צחקו עליו שוב, אבל הפעם, הוא סתם ישב
בשקט ליד רינה, עד לשיעור תנ"ך של המורה פנינה. באמצע השיעור
היה פתאום ריח מסריח  ורינה וליאת התחילו לעשות שכאילו הן
נחנקות וצרחו על ציפי שהוא פלצן. רק אלי, לא הבין מה קורה ואמר
שהוא לא מריח כלום, אז כולם אמרו לו שמי שלא מריח מסריח
ושחוצמזה הוא שקרן.  ציפי נהיה אדום והתחיל לבכות, כולם התחילו
להיקרע מצחוק, עד שהמורה פנינה צרחה שיהיה שקט! ואמרה לגיא
לפתוח את הדלת.  ברגע שגיא פתח את הדלת,  ציפי קם וברח מהכיתה
באמצע השיעור. בשיעור שהיה אחר כך,  אמא שלו החזירה אותו לכיתה
ואמרה למורה פנינה, שהיא נורא מצטערת ושהוא הבטיח לה שהוא לא
יברח יותר.
בהפסקה של 12:30, הוא הלך לרינה ואמר לה שהוא לא הפליץ ושאמא
שלו אמרה לו שהיא סתם מקנאת בו, בגלל שהוא חכם ושהיא סתם
טיפשה. באותו הרגע, מוני בא והתחיל להרביץ לו, כי הוא קילל את
חברה שלו. מוני קרע אותו במכות וכולם עמדו מסביב וצחקו, כי
ציפי הרביץ כמו בת. מוני שאל אותו אם הוא מבקש סליחה , ציפי
אמר שלא, אז מוני אמר לו שכל הפסקה הוא יפוצץ אותו במכות עד
שהוא יבקש סליחה.

מאז, כל יום בהפסקה הגדולה. היינו הולכים אחרי מוני, שהיה רודף
אחריו, כי ידענו שיהיו מכות אבל ציפי היה בורח לו כל פעם. עד
שיום אחד, מוני סידר ששי ישים לו רגל.  שי למד עם ציפי בבית
שמש והגיע לכיתה שלנו שנה שעברה, הם היו ביחד בכיתה ושי לא אהב
אותו, כי ציפי היה חבר של המנהל שם.  אחרי שציפי נפל, מוני תפס
אותו וישב לו עם הברכיים על הידיים, כך שציפי לא יחזיר לו מכות
ורועי תפס לו את הרגליים. מוני שאל אותו אם הוא מבקש סליחה ?
ציפי אמר שלא, כי היא לא ביקשה ממנו סליחה על מה שהיא עשתה לו.

מוני אמר לו לשתוק ונתן לו כאפה, ציפי ירק למוני בפרצוף ומוני
השתגע והתחיל לפוצץ אותו במכות. גם  שי ושחר, החברים הכי טובים
של מוני,  ירקו עליו ובעטו בו, עד שמוני נתן לו פיצוץ כזה
לפרצוף, שנשברו לציפי המשקפיים. באותו הרגע כולם ראו, שיורד לו
דם מהאף ושכל הפרצוף שלו היה נפוח, במיוחד השפתיים, ירד לו גם
דם מהפה כי נפלה לו שן מהמכות. מוני נבהל וקם ממנו, ציפי בכה,
הרים את המשקפיים וברח החוצה. מוני אמר לי, שהוא פוחד שהוא שבר
לו שן או משהו כזה. אמרתי לו, שלא ידאג, כי השן של ציפי הייתה
מתנדנדת. ציפי לא חזר לכיתה והמורה פנינה שאלה איפה הוא? מוני
אמר לה  שהוא ראה אותו יוצא מהשער.  בסוף היום, המורה פנינה
אמרה לי להישאר. היא כתבה מכתב ואמרה לי לקחת אותו, יחד עם
הדברים של ציפי, לאחותו שלומדת בד' 3 ולהגיד לה, לתת את המכתב
לאמא ואבא ושמחר הוא צריך לחזור אליה חתום. המורה פנינה לא
הייתה סוגרת את המכתב עם הלשון, אז תמיד הייתי קורא את מה שהיא
שלחה לאבא ואמא שלי. כמו הפעם שגנבתי לגלית את הפרקר ועל זה
שהיא תפסה אותי מעתיק ממשכית במבחן בתנ"ך.
ליד הכיתה של אחותו, פתחתי את המכתב יחד עם מוני, שחר ושי.
המורה פנינה כתבה להורים שלו, שלא נראה לה שהילד שלה משתלב
חברתית בכיתה. שיש לו התנהגות בעייתית ונטייה לברוח מהכיתה בלי
סיבה. היא מציעה שהם יפנו ליועצת ושאם הבעיות האלו ימשיכו, היא
תכניס לו הערה לתיק האישי שלו. סגרתי טוב את המעטפה והבאתי את
המכתב והדברים שלו לאחותו. יש לו אחות יפה, שהיא יחד איתי
בנבחרת ריצה של בית ספר והיא בכלל לא חנונית מגעילה כמוהו.

בבוקר הוא בא עם משקפיים חדשות, גדולות ומגעילות כאלו. היה לו
גם גומי שחור כזה, שתופס אותם מאחורי הראש שהם לא יפלו. הוא
הביא את המכתב בחזרה למורה פנינה ואמר לה שהוא מצטער.  מאז, כל
הפסקה גדולה, כולנו היינו רודפים אחריו בשביל לתפוס אותו ולתת
לו מכות. בגלל שאם הוא יברח, תהיה לו הערה בתיק האישי כמו שיש
לשי ולמוני.
פעם אחת, באמצע השנה, הוא סגר את עצמו בתא של השירותים של הבית
ספר. שי ניסה להוציא אותו החוצה ולא הצליח, כי ציפי תפס את
הידית חזק.  אז הוא תפס את הפח זבל בתא ליד, שפך אותו פנימה
מלמעלה ואחר כך זרק גם את הפח על ציפי. אני, שחר ומוני תפסנו
את הפחים האחרים וזרקנו אותם אחרי שי. גיא ורועי, שגם היו שם,
רצו לכיתה ושפכו את הפח זבל שבפינה לתוך התיק שלו. כשהגיע
הצלצול, הוא היה עוד בוכה בפנים ובגלל זה הוא איחר לשיעור
והמורה פנינה, שלחה אותו להביא פתק  איחור. אחרי שהוא חזר, הוא
פתח את התיק וכל הזבל נשפך החוצה. כולם צחקו עליו והוא שוב
התחיל לבכות. המורה פנינה התעצבנה ושאלה מי עשה את זה ?! אף
אחד לא ענה וציפי אמר שהוא לא יודע, אז המורה פנינה אמרה שכולם
יכניסו מחברות, כי יש בוחן פתע בהיסטוריה. עכשיו כולם שנאו
אותו עוד יותר ושיעור אחרי זה שי הדביק לו מסטיק על הסוודר.
נועה התחילה לרחם עליו ואמרה את שי למורה, אז עשינו עליה חרם
כי היא מלשנית. אחרי זה, עשינו עוד קטעים, כמו הפעם שאורן גנב
לו את הגולות מהתיק ועשה איתם קולולוש באמצע המסדרון או
ששמוליק רימה אותו בקלפים ליד אמא שלו. אבל הקטע הכי טוב היה,
שנחום זרק עליו קלמר ג'ינס מלא עטים, ישר לפרצוף, באמצע שיעור,
בלי שהמורה פנינה ראתה. כל הכיתה נקרעה מצחוק והמורה הסתובבה
ושאלה מה מצחיק? הוא הסתובב וצעק עליה שהיא עיוורת ושהיא לא
רואה כלום. המורה פנינה התעצבנה וצעקה עליו שהוא חוצפן ושיחכה
לה ליד המשרד של המנהלת שרה.

אחרי חופשת פסח הייתה אליפות בית ספר בכדורגל, כי אז כבר אין
גשם ואפשר לשחק במגרש בחוץ.
עד החצי גמר קרענו את כולם, אבל דניאל שבר את היד כי הוא נפל
מהאופניים. אז בגלל שהיו חסרים לנו שחקנים בחצי גמר, לקחנו את
ציפי ושמנו אותו בהגנה. בחצי גמר שיחקנו נגד ה' 2 וקצת לפני
סוף המשחק, הייתה בעיטה חופשית לה' 2. הכדור פגע לציפי בראש
ונכנס גול עצמי. אם דויד, המורה לספורט, לא היה השופט. כולנו
היינו קורעים אותו במכות על השער הזה, כי בגללו הפסדנו. אז
כשהוא בא בבוקר עשינו לו "מקהלה", כולם שרו לו שהוא בן זונה,
מסריח, מכוער ושיש לו כינים.  בהפסקה גלית ועוד כמה בנות, תפסו
אותו ואז מוני בא להרביץ לו, איך שמוני התחיל ציפי נתן לו
אגרוף חזק שפתח לו את הגבה ואז כל הבנים שהיו שם קפצו עליו
והרביצו לו. הוא התחיל לבכות וברח הביתה, כולנו שמחנו כי עכשיו
יעיפו אותו מהכיתה ומבית ספר, כמו שהמורה פנינה רצתה להעביר את
שי לכיתה טיפולית כי הוא כל הזמן הבריז.  באמצע שיעור תנ"ך,
אמא שלו הכניסה אותו לכיתה. המורה פנינה אמרה, שהיא אפילו לא
שמה לב שהוא נעלם ושהפעם היא תוותר לו.

כשהגיע הטיול השנתי, הוא בא עם אבא שלו שהיה מלווה. בלילה שמו
אותי, שי, אלי ורועי, יחד איתו ואבא שלו באותו חדר. כולם חוץ
מאלי, לא רצו להיות שם, אבל המורה פנינה אמרה שהיא תשלח אותנו
הביתה אם אנחנו לא נרצה לישון איתו בחדר. רינה אמרה לי ולשי
שאנחנו ממש מסכנים, כי בטח גם אבא שלו מסריח. אבל אבא שלו
מגניב, הוא עזר לנו לצבוע את הפנים של רועי ועשה איתנו מלחמת
מים. ביום האחרון נכנסנו לבריכה של איזה נחל ושי הטביע את ציפי
כשאבא שלו לא הסתכל. לציפי נאבדו המשקפיים, אז אבא שלו ונועה
עזרו לו לראות את הדרך וכל פעם שהוא החליק כולם צחקו עליו, רק
נועה אמרה שאנחנו מגעילים, כי הוא מסכן ולא רואה כלום.

בסוף השנה היתה  אליפות בכדורסל.  ציפי היה משחק הרבה עם אבא
שלו במגרש של הבית ספר, אז שמנו אותו בחמישיה,  יחד איתי, שי,
מוני וחיים. בחצי גמר נגד ה-2, הוא קלע שלשה שניצחה את המשחק.
כולם התחבקו, רק ציפי עוד עמד איפה שהוא קלע את הסל. מוני בא
אליו ואמר לו שהוא אחלה גבר, הוא רק חייך חיוך מוזר כזה ואמר
תודה. מאז לא הרבצנו לו יותר, רק אם הוא היה יורד עלינו באמצע
שיעור והכיתה הייתה צוחקת עלינו. אבל אף אחד, חוץ מאלי, לא רצה
לשבת לידו בגלל שהוא מסריח. בגמר שיחקנו נגד ו'1 . ל ו'1, היה
את שימי, שהיה השחקן כדורסל הכי טוב בבית ספר. הוא שיחק במכבי
והוא בערך מטר שמונים וגדול כזה. במשחק, ציפי שמר עליו טוב ולא
נתן לו לקלוע הרבה. רק אחרי שניצחנו, שימי תפס אותו בחוץ וקרא
לו פלאח. ציפי אמר לו שהוא לא פלאח וחוצמזה שהיה שופט ושיפסיק
כבר לבכות. שימי התעצבן והתחיל להרביץ לו. איך שמוני ואני באנו
להפריד, שימי נתן לו כאפה כזאת, שעפו לו המשקפיים עם הגומי.
שהסתכלנו עליו, כל הפרצוף שלו היה אדום ממכות. ירד לו דם מהאף
והלחי שלו הייתה אדומה ונפוחה. כל הבנות צחקו, במיוחד רינה,
שאמרה לו שזה מגיע לו כי יש לו פה גדול. ציפי הרים את המשקפיים
וצרח על שימי שהוא בן זונה ושכולנו עוד נתחרט. היה שקט  כי אף
אחד לא שמע  את ציפי מקלל לפני.  

בבוקר שאחרי, המורה פנינה נכנסה ואמרה,  שהיום נלמד סיפור חדש
על אנשים זרים ועל משהו שנקרא הלבנת פנים, במקום שיעור תנ"ך.
זה היה סיפור על מישהו שהאשימו אותו במשהו שהוא לא עשה וכולם
קראו לו גנב והעליבו אותו. בסוף היום נכנסה המנהלת שרה
והיועצת. לשניהם היה פרצוף עצוב, הם אמרו לנו שספי לא יבוא
יותר כי ... ואז כל הכיתה צרחה יש !!
המנהלת שרה התעצבנה וצרחה,  שאם לא יהיה שקט, היא תשעה את כל
מי שידבר לחודש.  היא המשיכה לצעוק ואמרה שבחיים היא לא ראתה
חבורה של ילדים כאלו !  שאנחנו צריכים להתבייש בעצמנו ושכולם
צריכים לבוא עם ההורים שלהם מחר בבוקר ומי שלא יבוא היא תשעה
אותו ואז היא יצאה החוצה עם המורה פנינה והיועצת.

בלילה שמעתי את אבא ואמא מדברים, על הילד מהבית ספר שלי שקפץ
מהחלון של החדר שלו. אמא אמרה שהוא קפץ בשקט,  בלי שאף אחד ראה
או שמע ואיך הוא לא אמר כלום ולא השאיר מכתב. אבא שאל איך אף
אחד לא שם לב שמשהו לא בסדר? הם דיברו על זה שאמא שלו מסכנה
ושהוא היה ילד טוב  ותלמיד טוב.  בבוקר הם שאלו אותי אם הוא
היה חבר שלי?   אמרתי שכן .