בוקר אחד התעורר נ' ובניגוד למקובל נוכח שבמהלך הלילה לא עבר
מטמורפוזה לחרק. מצד שני ובצורה מפתיעה לא פחות, חש שהוא איננו
לבדו במיטתו. נ' שהיה רווק מושבע ודירתו דירת רווקים כאוטית
שלה סדר סודי משלה, פקח את עיניו והזדקף במיטתו, בניגוד לסדר
הקבוע של ההתעוררות שבו היה שוכב כעשר דקות על מקומו, מעכל את
היותו מי שהוא מחדש מידי בוקר.

נ' התיישב על המיטה עדיין מהרהר בתחושה הזו שמישהו או משהו
נמצאים בקירבתו, בעוד רגליו מגששות בין ערימות של בגדים ושאר
חפצים שהיו מוטלים על הריצפה בתקווה שאחת הערימות היא נעלי
הבית שלו. משנמצאה האבידה דידה אל עבר בית הכיסא.

בעומדו מעל האסלה מטיל את מימיו, ועדיין מוטרד מתחושה זו שתקפה
אותו, מכנסי השינה שלו מופשלים עד לברכיו, וידו הימנית אוחזת
בפרי גבריותו בנימנום מסויים. חש בתחושה צמרירית ושונה בפריו
ובידו זו האוחזת בפריו השופך בזרימה קולנית. בהביטו כלפי היד
האוחזת, הבחין במשהו שנראה במבט ראשוני כגרב ירוקה וצמרירית
העוטפת את היד עד המרפק.

נ' נבעת, ושמט את איברו המשתפך בעוד הזרימה נמשכת אל בין
מלבושיו, וניסה נואשות בידו השניה להסיר את הגרב. האדם שבו
התהפך בקירבו בהיווכחו שגרב זו אינה ניתנת להסרה והגרב שבו
הידקה אחיזתה כמוכיחה עניין עקרוני.

נ' נאלץ לקחת את גופו וגרבו אל חדר השינה ששם דלק האור,
ולהיווכח עד כמה גדול הפלא הזה שתקף את ידו כמחלה ממארת.

בחדר אחד בליבו של הכרך העירוני, רגעים מעטים לפני שנהמת
האוטובוס הראשון של הבוקר תגרגר מתחת לחלונו, יושבים אדם וגרב
ירוקה על מיטה זוגית אחת ומביטים זה בזה בפליאה. במבט מלא אימה
בוחנים אחד את השני ולכשתעלם האימה הראשונית תציף סקרנות עצומה
את שניהם ותפרוט את המציאות לפרטים.

ולראשונה יבחין נ' בתווי פנים עדינים ונאים המופיעים על הגרב,
והיד שעליה הופיעה הגרב בן ליל כמו התעצבה לפי מהותה של הגרב,
וצייתה לתווי גופה החדשים. ומשהתחדדה אבחנתו נוכח שהדמות
המתממשת לנגד עיניו היא לא אחרת מאשר קרמיט הצפרדע, הירוק
והסימפאטי מתכנית הטלויזיה של החבובות. ובעצם דמות זו היא
חביבה למדי, ובילדותו מאוד אהב אותה והיה צופה בה בחיבה רבה,
בטלויזיה.

והגרב הצמרירית והירוקה שבינתיים הבינה שיש לה שם ושיוך והיא
אפילו קצת מפורסמת, הביטה באיש הזה שצדעיו מאפירים וכרס קטנה
תפוחה לו מביטנו, והוא בעצם לא כלכך נורא ומאיים כמו שנדמה
בתחילה משניסה להסיר אותה בכוח כה רב מעל ידו. ואולי בעצם הוא
רק נבהל קצת משהופיעה היא על ידו ללא כל התראה מוקדמת.

הביטו שניהם אחד בשני, ידו הימנית והחובשת גרב של נ', מורמת
כלפי פניו. עיני הפלסטיק הצבועות של קרמיט פוגשות בעיניו של
הרווק המזדקן בפעם הראשונה, ופתאום שניהם צוחקים צחוק פרוע
והומה, ומתגלגלים על המיטה בצחוקם חובקים אחד את השני כחברים
ותיקים שהופרדו מכוחה של מציאות אכזרית. ולאחר מכן וכהמשך
טיבעי מציע נ' לקרמיט סיגריה ושניהם מתרגשים עד מאוד מהעישון
המשותף תוך כדי שיחה גברית על נשים וחזירות וורודות.

לאור ההתרחשויות האחרונות, הרווק המזדקן נ', מתקשר למקום
עבודתו ומודיע שהוא לא יגיע היום בגלל שהוא חושב שהוא לא מרגיש
כלכך טוב. ובעבודה מקבלים זאת בהבנה משום שידעו שנ' הוא רווק
מזדקן ושלפעמים הוא נכנס למצבי הרוח האלו ושהוא צריך זמן עם
עצמו בכדי לצאת מהם.

קרמיט והרווק המזדקן נ' בישלו ארוחת בוקר ביחד, ונ' השתדל מאד
לא להרטיב את קרמיט ולכן שטף את הכלים בידו השמאלית בלבד. לאחר
מכן, שיחקו השניים משחק של שח, עישנו כתשע סיגריות כל אחד,
ודיברו קצת פוליטיקה על כוס של קפה שחור מר בלי סוכר, כמו שהם
אוהבים.

אולם, חשרת עננים העיבה לפתע על קרניה הפוצעות של השמש, ודמות
קטנה בעלת צל גדול חצצה בין השמש ובין הטווח העטור בטון רועש
שאותו נ' מכנה בית. דלת דירתו של נ' נידפקה, ומצידה השני של
העינית התגשמה אימו של נ' כמו מתוך ענן אפל. ותמתין בסבלנות
שיש בה מקוצר הרוח לפתיחתה המידית של הדלת.

ונ', שהותנה במשך שנים על ידי אימו ומשפחתו להיות צייתן וחדל
אישים כנוע כשצריך, מאבד את קור רוחו למרות ניסיונותיו לנהל
משא ומתן קצר ולחשושי עם קרמיט לגבי מקומות מחבוא אפשריים. אבל
מה ניתן לעשות כאשר החוצץ היחידי בין נ' לאימו הוא דלת עץ
שנדמית הולכת ונהיית דקה עם כל רגע נוסף שבו אימו מחכה בחוץ
ללא מענה ממנו. ואימו כמובן שיודעת שהוא בבית, היא הרי מריחה
אותו. והיא גם יודעת שהוא אינו לבדו באינטואציה כמעט מכשפתית,
ודורשת בקולי קולות שיכניס אותה ולא יגרום לה לעשות סצינה בחדר
המדרגות, אז שיפתח כבר ולא יתווכח.

והנה הדלת כמו נפתחת מאליה, ידו השמאלית אל נ' על הידית ובידו
הימנית, קרמיט ירוק שאומר שלום בצורה הכי מנומסת שהוא יכול,
ואמא מתעלפת. ונ' מכניס אותה ומשכיב אותה על הספה וסוגר את
הדלת מפני העולם שמעבר לדירת הרווקים שלו, שלא תיהיה סצינה אל
מול השכנים.

נ' ידע שאימו תתקשה לקבל את עובדת היותו של קרמיט צפרדע מדברת
הבוקעת מידו, אולם לא הייתה בידו ברירה. החבר החדש שלו, היה
מובנה בו, ושייכים היו אחד למשנהו, כתאומים סיאמיים. וכשאימו
התעוררה לאחר שעל פניה הוזלפו מים קרים מהברז בידו השמאלית
כמובן. ניסה נ' להסביר בצורה רגועה ומשכנעת את אשר קרה. לבסוף
נרגעה אימו של נ' משהבינה שבעייתו של נ' היא נקודתית וכי אינו
מסוכן לעצמו. נשקה למיצחו, לחצה את ידו של קרמיט ואמרה שהיא
אוהבת את נ' ושהיא מקבלת את כל החברים שלו כמה שיהיו שונים או
ירוקים או מדברים וכי היא מקבלת אותו איך שהוא כי הוא הרי הבן
שלה, והיא אוהבת אותו.

באותו הערב הגיע אמבולנס ולקח את נ' למקום שקט יותר ומרופד
יותר. נ' וקרמיט לא התנגדו בתנאי שלא יפרידו בינהם. קרמיט אמר
לנ' שהוא מרגיש הזדהות כלכך גדולה איתו עד כי הוא מעדיף לבלות
עם נ' הזמן לאור הארועים הללו המתרחשים בחברה בלתי שפויה זו.
נ' חיבק את קרמיט חיבוק עז ונשק לא על לחיו, באמרו כי אין לו
חבר טוב ממנו בעולם כולו. ואפילו אימו של נ' בגדה באמונו וזה
בעצם הופך את קרמיט כמעט לקרוב משפחה של נ'.

אימו של נ' ליוותה אותו במבטה כשהאמבולנס עזב את המדרכה, בעודה
מתייפחת בתוך חזהו של אביו של נ'. קרמיט ונ' נסעו באמבולנס
השליו, ללא סירנה או אורות מהבהבים בדרכם אל מקום אליו הנפש
נדחקת משאינה מוצאת את מקומה בסטיית התקן האנושית.

במקום אחר ובזמן אחר, אבל עדיין לא רחוק מידי מזמן ההתרחשות
ובהקשר מסויים, סיננה מיס פיגי בנחירה חזרזירית אך עם זאת
נשית.

" העיר הזו יכולה להטריף אותי, תראי איך שהם נוהגים פה", בעודה
ישובה על המושב האחורי שבמונית שירות בדרכה משדה התעופה אל
העיר הזו שכבר ידוע מה שהיא מסוגלת לעשות. הנהג הביט במראה
האחורית של מונית המרצדס שלו, וצפה אל עברה של האישה הנאה
והשברירית אשר ידה הימנית מורמת באוויר ועליה כמו מתוך פקעת
בשרנית עולה ומלבלבת בובה חבובתית בדמות של חזירה וורדרדה בעלת
שיער זהב ואף של מסיכת גאז מימי מלחמת העולם השניה.

"אמרת משהו גבירתי", הוא אומר בקול מעויף.
"משלמים לו בשביל לנהוג או בשביל לדבר?!",
לחשה מיס פיגי בחלל המונית. והאישה הנאה והשברירית החזירה בקול
מעט יותר גדול,
" לא אמרתי כלום. עוד מעט מגיעים נכון ?!".
וחיוך של הבנה עבר בין הנשים, חד כשערה זהובה וסינטטית.