אני עץ ביער ומסביבי מיליונים של עצים
כולם דומים, כולם בסך הכל עצים
אף אחד לא יכול לראות בפנים -
שם לכל אחד יש עלים וענפים
וביניהם יש חיבורים
והם אף פעם לא זהים כשבודקים את השורשים...

"כל זה טוב ויפה, אולם, אמור לי מר דניאל, מדוע העץ שלך יותר
מעניין מעצים אחרים?"

על מה אתה מדבר?
היכן שמעת אותי אומר
ש"אני יותר" או משהו כזה?

"מכיוון שאני מראיין דמיוני ולמעשה אני החלק המבקר של רשת
הנוירונים שבמוחך, יש לי את הקשרים במקומות הנכונים כמו
שאומרים, ואני יודע שלא אחת חשבת את עצמך ליותר מאחרים בהקשרים
שונים"

אתה צודק, ואתה טועה בו זמנית.
אני הרי לא צריך לספר לך שלצד כל דברי הביקורת, אני יודע גם
לפרגן, ולהוקיר אנשים גדולים ואף לומר בפה מלא לכמה מהם
שלעומתם, קטונתי.
מצד שני, אדם שאין לו ביקורת על כלום הוא אדם שאינו בוחר, אדם
שאינו בוחר או שבוחר לא לבחור הנו משול למת.

"ומדוע אתה חושב שיש לבחור בך דווקא?"

אויש! אתם אנשי המדיה, אנשי הכותרות, אנשי הרייטינג, אנשי
החומר, אנשי השקר.
מי דיבר בכלל על לבחור בי למשהו... הרי אפילו בבחירות לועדת
קישוט בכתה ב, נכשלתי.
תנסה להקשיב באמת, ולא רק לחפש איפה אפשר למתוח ביקורת.
טוב בעצם, זהו תפקידך בתמונה הגדולה...
זהו יעודך, אתה המבקר הפנימי.
אבל למה אתה כל כך מתקיף? אתה הרי כמו שאמרת, חלק ממני בסופו
של דבר.
אתה לא יכול להיות יותר תומך?

"ברור שבתור בן יחיד מפונק שחי בתוך בועה מנותקת לחלוטין מן
המציאות עד גיל 25, אתה מחפש את הצד התומך והאוהב בכל אחד,
אפילו במראיין הדמיוני שהמצאת לעצמך... זה כל כך אופייני.
בדיוק כמו שברור שתרצה שכל העולם יכנס לדף הזה שאתה פותח עכשיו
בבמה... כאילו שכל העולם צריך להתעניין במה שיש למר דניאל רמז,
כמו שהחלטת לקרוא לעצמך - להגיד."

תגיד אתה נואם כאן? או שגם לי יש איזו זכות לדבר?
לא, כי אם אתה רוצה אני יכול ללכת...
אתה בכלל קראת חלק מן הדברים שכתבתי? אם היית קורא היית יודע
שאני כל הזמן מתעסק בדיוק בעניין הזה של יציאה מהבועות, מאז
שעשיתי את צעדי הראשונים מחוץ לבועות כפי שציינת, לפני שנתיים,
בגיל 25.
ושנתיים אולי יכולות להראות כמו זמן קצר, אבל לא כך במקרה של
השנתיים הללו.
כל תורת השורשיות שאני מפתח, ואני מודע לכך שהיא עדיין אינה
שלמה ושאיני בסופו של שום תהליך, כל המאמרים על הממטיקה
המעשית, כפי שקראתי לזה... הכל מדבר על זה... גם חלק גדול מן
השירים מדבר על זה ובכלל הרי הכל בעצם קשור להכל...
אבל מה אני מקשקש על מה שכתבתי...
בוא תקליק על יצירותיי ותקרא...

"אבל אין כאן כלום!"

כי רק התחלתי, רק עכשיו קיבלתי יוזר, אתה מפריע לי להמשיך, יש
המון עבודה, הרי אתה יודע איזו כמות של דברים כתובים יש
ברשותי... אתה יודע כמה היה קשה לבחור 40 שירים לקובץ ששלחתי
למו"ל, אתה יודע כמה יהיה קשה לבחור מבין כלל יצירותיי, שאת
רובם צריך בכלל להעביר מכתב יד למחשב... זה ייקח לי כמה חודשים
עד שהדפיוצר שלי יהיה קרוב למשהו כולל, שייתן לך ולאחרים את
התשובות לכל השאלות ויביא את הגאולה.

"הנה! אתה רואה! יש לך שיגעון גדלות! אתה חושב שאתה המשיח או
משהו, אני יודע, אני מכיר אותך מבפנים"

תגיד לי מר עיתונאי דימיוני, שמעתם שם בממלכת הדמיון על המושג
חוש הומור? ציינת שאתה סתם רשת נוירונים, תביט סביב, יש עוד
רשתות, קצת שמאלה ולמעלה ממך יושבת לה רשת הנוירונים שאחראית
על חוש ההומור. תדבר אתה.
אף תורה לא יכולה להביא גאולה. רק אתה עצמך, האדם, יכול להביא
לעצמך את הגאולה.

"יופי, בודהא דיבר. ואתה עוד מכחיש שאתה באמת מאמין שאתה יודע
משהו על החיים האלו.
אתה הרי לא מנתח מוח ואתה יודע מה, אתה אפילו לא מצחיק! אתה
סתם עוד אחד שחושב את עצמו... "

אני חושב שהגיע הזמן לסיים את הראיון הזה.

מה גם שנגמר לי הרעיון הזה




ולבד אל תוך עצמי חוזר, והפעם אחד.
את כוחי אני זוכר.
את ברז הביקורת העצמית, אני סוגר.
ופותח את דפי לכל אשר בוחר...

עוד מעט יהיו פה שירים וסיפורים, מאמרים מעמיקים על שורשים
ואנשים.

ולכם, המוכנים, שאל הדפים עוד מעט נכנסים...
קבלו ברכות ואיחולים
וכבר נמאס מחרוזים...
ובכלל קצת ממילים.
כי מה שיש עמוק בפנים
זה הרבה יותר מסתם סמלים.

"די, אני לא יכול להקשיב לבולשיט שלך."

שוב אתה? לא סיימנו את הקטע הזה כבר?
אתה לא רואה שאני מדבר עם אנשים דמיוניים אחרים עכשיו?

"סליחה"

בקיצור, בלי הקדמות נוספות
זהו.