|
העצב עושה את המשורר
(חיפוש אחר המצת)
או שמא הבדידות?
אולי תאמר הרגישות למגע העט בניר
(הצתת סיגריה קרה)
או אפילו הזמן הפנוי.
העצב שבבדידות
(שאיפה)
הרומנטיקה שבעצב
(נשיפה)
זורמים כטורי חיילים אל גיליון הכתיבה
כזרזיף דם קלוש, עייף
(אפר נושר אל תחתית הכוס)
אפוף ניקוטין.
3/97 |
|
|
בואי הביתה!
אני כבר לא אומר
אף מילה!
אין לי מנוחה!
בואי הביתה!
לה לה לה לה לה
לה לה לה לה לה
אז בואי
הביתה!!!
יגאל עמיר,
מתחנן לזאת
שאהבה את התל
אביבי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.