נגמר הקפה.
יש תה, אבל באמת, אין זה תחליף, טעים, נכון.
אבל אין זה קפה.

האם זו ההרגשה? האם זה הטעם? האם זו סטירת הקפאין שמצלצלת
במוח? ההרגשה, המרור, והשמחה
כשלגמתי את הטיפה האחרונה?

אני רוצה עוד קפה.
עוד, מהסם החוקי.
כלכך ממכר.
את הפה ממרר.
כלכך חסר...
הייתי, קופץ למוכר
אבל עכשיו מאוחר...

אולי חלב? לא
סתם עוד נוזל לבן
שוקו? בירה? קולה?
הבלים!
משחקי ילדים!
רק, קפה.
רק אותך אני אוהב
אתה לא מדבר, אתה לא מצער
רק, גורם לי אושר...

בלעדיך, מה אני? רק אותך, אהובי, רק אותך...
ועכשיו, אתה חסר.


טוב, נשתה תה.