עדי גורן / תל אביב דרום |
קולות נוסקים, צלילים עולים
ריחות חושיי מבלבלים
מראות אופוריים על צללים
שלא הייתי נותנת בהם מחשבתי.
הלכי רוחו מתגלגלים
על גופי
כמו בשיר ישן
תעתועי מבטו מצלצלים
מהרחוב
לוגם חיים
קפה של בוקר
וצבעים מנצנצים
רוחות שתיקה אותי רודפים
ושמה קורא לי שאחכים
ואתייצב מול הראי
אפרוק ליבי ואראה את פניי
בורחת אני, פוטרת עצמי מעליי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|