אני מביט בך מסתובבת בדירה, לבושה בכלום מלבד מגבת, מפזמת
לעצמך פזמון קליט מן הרדיו, מסדרת מארגנת ומידי פעם מרימה את
שולי המגבת, שלא תיפול על הרצפה.
ואני מביט בך בתאווה מהולה בציפיה, מביט במגבת ועוקב בדריכות
אחר כל תנועה.
מתי כבר תשמטי את המגבת, אני חושב לעצמי. הנה, את מדליקה את
האור בחדר ונכנסת אליו, לרגע נעלמת ממבטי. רק שלא תתלבשי לי
פתאום, אני חושב. אך לא, הנה חזרת ועדיין המגבת לגופך.
עוד שנייה והיא נופלת, אך את תופסת אותה ביד אחת וניגשת להוריד
דבר מה מן המדף.
כל גופי כמה למראה, נדרך בציפיה למען השיגי במבט שביב עור
חשוף.
את מתכופפת לכיוון הרצפה ואני רואה, או מדמיין שאני רואה, את
מה שמצטייר בדמיוני.
מתרוממת בחטף לשמע צלצול בטלפון, והנה נשמטת לה המגבת ונופלת
ברכות על הרצפה.
כולי רועד מאושר, פוקח עיניי לקלוט את כולך במבט. עורך חלק
ומבריק, מזמין.
שדייך בדיוק במידה הנכונה, צעירים וקופצניים. וישבנך כאילו
עוצב על ידי המלאכים.
אני מביט בך בעיון, מאושר, מחייך ואף פולט קול קטן של אושר.
את שומעת. מסתובב בחדות. אני קולט לפתע את האיזור בין ירכייך,
חלק כמו של ילדה, שעוד לא התפתחה. את מביטה בי לשנייה.
אני מביט בעינייך ונבהל, מופתע, אך עדיין איני יכול להסיט מבטי
ממך.
את מעווה פרצופך בתיעוב וברגע אחד את סוגרת את התריס בהתרסה.