[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אבשלום בן-צבי
/
הכונו לביאת המשיח

הכרתי את המשיח בכיתה י', למדנו באותו בית ספר תיכון בחולון.
מתישהו בתחילת השנה יצא לנו לשחק כדורסל ביחד, הוא לא היה
משהו, אבל זאת דרך טובה להכיר אנשים. הצגתי את עצמי, והוא הציג
את עצמו אומר שהוא משיח, אמרתי שאני אליהו הנביא, והוא הסביר,
בטח בפעם האלף בחיים שלו, שאחרי 4 בנות ההורים התימנים שלו היו
כנראה כל כך שמחים וקצת מסובבים בראש, ולא חשבו מה יהיו
התוצאות אם הם יקראו לבן שלהם משיח. שם המשפחה שלהם היה
בן-דוד.
                                     



בקיצור, משיח היה טיפוס מיוחד, ויצא שהעברנו את רוב תקופת
התיכון ביחד. הוא היה שרוף על כדורסל, מהסוג האמיתי ועד הסוף,
אוהד הפועל והלייקרס באש ובמים, שונא מכבי בדם. בהפסקות שחקנו
כדורסל בכל הזדמנות, בשרב ובגשם, צלצול מתחיל משחק וצלצול
מסיים משחק. הוא לא היה טוב במיוחד. זה לא שהוא היה גרוע, פשוט
היה חסר לו את הדבר הזה שהופך אותך מבינוני לטוב באמת. הוא גם
לא היה גבוה או חזק במיוחד, אבל היה לו שכל מדהים בראש התימני
הקטן שלו, מה שאיפשר לו לבזבז את כל הזמן הפנוי שלו באיסוף
סטטיסטיקות של כדורסל וצפייה בכל מה שכדרר וזרק כדורים כתומים
בטלוויזיה, ועדיין לדפוק ציונים כמו שג'מצ'י היה דופק שלשות
בימים הטובים. אני לקחתי את הכדורסל הרבה יותר בקלות, אבל היו
קטעים עם משיח. פעם ראיתי איתו איזה משחק כללות נידח בטלוויזיה
והוא שם את העין על הסנטר של אחת מהקבוצות, שהיה גדול וחזק
וקלע עונשין גרוע, אבל משיח, שהבין משהו בכדורסל, אמר שהוא עוד
יצא גדול. בסוף הוא קלע שתי זריקות עונשין שניצחו את המשחק,
אני אמרתי שזה מזל ומזה לא יוצאים שחקנים גדולים, והוא צחק
ואמר לי לזכור את השם, שאקיל אוניל.
                                   



בבית הספר התרגלו אליו די מהר, אבל בחוץ היה די מצחיק להסתובב
עם איתו, כי כנראה שהמדינה שלנו לא הייתה מספיק מוכנה להופעה
של משיח בן-דוד. בכל מקום שבו הוא היה צריך לתת שם, הוא היה
צריך לחזור על עצמו, ולשכנע את מי שעומד מולו שהוא רציני, וקחו
בחשבון שלפקידה בקופת חולים אין הרבה חוש הומור או חשק
לחכמולוגים, וגם לפקיד במשרד הפנים אין. היחידים שהתלהבו באמת
היו הדתיים. הוא לא היה כזה. ההורים שלו היו מסורתיים, אבל
משיח היה עצמאי מדי וחכם מידי בשביל זה, אבל זה רק הפך אותו
למטרה אטרקטיבית יותר. ברגע שאיזה מחזיר בתשובה היה מגלה את
השם שלו, הוא היה מוכן לעשות כמעט הכל כדי לשכנע אותו, כי הרי
שום דבר לא מקרי והכל סימנים משמיים. אותי כאתאיסט זה שעשע כל
פעם מחדש. פעם חב"דניק אחד גילה אותו, וניסה לשכנע אותו באותות
ובמופתים שהוא חייב, אבל חייב, להצטרף לחב"ד, כי הוא התגלגלות
הנשמה של הרבי מליובאוויטש וההוכחה שהוא המשיח. משיח ניסה
לעניין אותו בעובדה שהוא נולד עוד לפני שהרבי המשיח שלו הבטיח
שהוא לא ימות, אבל החב"דניק כבר היה באקסטזה ולא ממש שם לב.
אני מצידי ניסיתי לשמור על שיווי משקל, וזה לא היה פשוט כי
באמת כמעט נפלתי מצחוק.
                                   



כשסיימנו את התיכון היינו חברים ממש טובים ובאופן טבעי המשכנו
ביחד לצבא והגענו לאותו המקום, לא איזה יחידה מובחרת, סתם
חטיבת חי"ר. הבעייה הייתה שכמו שמשיח היה חכם מידי בשביל לחזור
בתשובה, הוא היה חכם מדי גם בשביל הצבא, ולמפקד שלנו, שלא היה
חכם מידי לשום דבר, היה מאוד קשה עם זה. מה עוד שמשיח לא איבד
את הטירוף שלו לכדורסל והמשיך לטרטר לכולם בראש כמה שאקיל יהיה
שחקן ענק והפועל תחזור לגדולה, גם בזמן שמייקל ג'ורדן תפר
אליפויות בשיקאגו והפועל בכלל ירדה ליגה. המפקד שלנו פשוט נטפל
למשיח, כי זה חיזק לו את האגו, וזה נורא הצחיק אותו לדרוש
מאיתנו לצעוק "הכונו לביאת המשיח" כל פעם שהוא היה במקרה מאחר
בחצי דקה למסדר. שנינו לא סבלנו את המ"כ, אבל בצורה
האליטיסטית, הסנובית והמשועשעת של מי שיודעים שהם יותר חכמים
והוא יותר טיפש. אז אנחנו לא ממש לקחנו את המ"כ ברצינות, והוא
למד לא להיטפל אלינו יותר מידי, כי בסך הכל הינו ילדים טובים,
למרות שלפעמים הוא עדיין היה מפיל עלינו כל מני שטויות, כמו
הסיפור ההוא עם החמור.
                                     



באותו היום היינו במזרח ירושלים. פיזרנו איזו הפגנה פלסטינית
קטנה, ומכל הבלאגן נשאר שם איזה חמור מסכן ולבן שהסתובב בשטח.
המ"כ הדביל שלנו החליט כנראה שהחמור מהווה סכנה לביטחון
המדינה, ושלח את משיח לגרור אותו לתחנת משטרה במערב העיר. מי
יודע? אולי הוא רצה שיחקרו את החמור, ואולי הוא סתם היה עצבני
ומשיח היה הכי קרוב, אז למה לא לסנג'ר אותו לחמור? מה שהוא לא
ידע, זה שלמשיח היו קרובים באיזה מושב חקלאי נידח, שהוא היה
מבקר מידי פעם כשהוא היה ילד, ובגלל זה משיח ידע איזה דבר או
שניים על חמורים, למשל איך רוכבים על אחד. עכשיו תראו, תמיד
חשבתי שלגורל יש חוש הומור מפותח, אבל כנראה שגם לו יש גבולות.
וכנראה שבאותו היום, כשהוא ראה את משיח בן-דוד רוכב על חמור
לבן, יורד מהר הזיתים וחוצה את נחל קדרון, כשמולו בית הקברות
המוסלמי ושתי קשתות האבן החסומות של שער הרחמים, הוא החליט שיש
גבול לכל תעלול. מכונית שהגיע מהכיוון השני התנגשה בהם והרגה
את שניהם. מהמכונית יצאו הפטריארך הראשי, ראש הואקף המוסלמי,
ושני הרבנים הראשיים לירושלים, שחזרו כולם מפגישת פיוס במלון
המלך דוד. כנראה שהגורל, גם כשהוא כבר לא צוחק, אוהב לשחק
משחקים. בהתחלה כולם היו די המומים, אבל כשהם גילו את שם
ההרוג, אווירה סמויה של הקלה התפשטה ינהם, כאילו שגם הם היו
מתקשים להתמודד, אם משיח בן-דוד היה חוצה את  נחל קידרון על
חמור לבן.
                                 



היה מאוד קשה, אחרי שהוא נהרג. רק מי שאיבד חבר קרוב יכול
להבין באמת עד כמה. אבל כשאני נזכר בו היום, אחרי שמייקל
ג'ורדן שכונה אלוהים כבר פרש, כששאקיל דורס את הליגה, אוסף עוד
טבעת אליפות ואפילו קולע עונשין, כשאפילו הפועל חוזרת לליגה,
מתפשטת בי איזו הרגשה טובה שעוזרת להתגבר על הכאב, שהוא מסתכל
עלינו מלמעלה וצוחק, כי הוא יודע שהוא יותר חכם ואנחנו יותר
טיפשים. ואולי מתישהו הוא עוד יחזור לעולם שלנו, הממזר התימני
הקטן, משיח בן-דוד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לאוהדי בני
יהודה שלום.
אם לא תפסתם את
זה עד עכשיו
למרות שכתוב
במפורש: אני לא
עובד בשבת, ובטח
לא עושה בשבת
נסים!



שלכם,
אלוהים


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/9/02 2:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אבשלום בן-צבי

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה