מה את רוצה ממני?
את מבלבלת אותי
מנפצת אותי למיליון רסיסים קטנים..
כמו שמשה קדמית של מכונית.
אני ואת נפגשים בעוצמה...ואז הכל מתמוסס
אני נשאר לי מדמם..

אולי תפסיקי לשחק?!
תביני שזה מכאיב...
זה צובט...צובט חזק..
תנסי גם את לצבוט את עצמך..רק בלב...
והסימן ישנה צבעים..
יתחיל ביפים וישתנה לפעמים..
אבל הצלקת תמיד תשאר בפנים
מזכירה לי את הימים הרעים.

ולפעמים אני מתאר אותנו כמו פרפרים..
רק נולדים..
מנפנפים כנפיים..מנסים להתרומם.
וכרגיל כשהכל נראה נפלא..את הופכת למשהו אחר
שולחת זרועות.. כורתת לי את הכנפיים..
ההתרוממות שלך משאירה אותי מאחור
בלי תקווה לאור..
על עלה..כמו מסכן
מחכה שתאספי אותי גם..מחכה עם תקווה
אבל את לא באה..

יום אחד יבוא..ואני איתו
כשהכאב יפסיק והצלקת תעלם.
את תיראי...שלשחק זה אכזרי
ורק חבל שעם הצלקת תעלם  אהבתי.