חבר יקר.

מכתב מאי-שם. אין לו מען ואף לא מעטפה מבויילת. מכתב שאין בו
דמעות ואין חיוכים של אושר. מכתב שאין לו תכלית או מטרה.

חבר יקר, מכתב מאי-שם. מקום שנמצא כל כך רחוק ממך, אך הוא
במרחק שיחה מקומית. מקום שאין בו עצים ירוקי עד או צמחייה
מדברית אפורה. מקום שלא חם בו באופן קיצוני, אך גשם לא יורד בו
לעולם. השמש זורחת מאוחר מאוד ולשניות ספורות.

חבר יקר, מכתב. פרידה? מכתב שוודאי ימצא עצמו זרוק איפה-שהו.
הדיו שכותב אותו יוצא לי מהוריד יחד עם שארית כוחותיי. הוא
זורם לו ומטפטף לו מעורקים ראשיים, מחיש את קצב פעימות הלב עד
שתפסקנה לפתע.

מכתב מאי-שם, חבר יקר. מכתב שאין לו התחלה ואין לו סוף, ואין
בו תוכן או משמעות. מילותיו עקרות והברותיו החרישו. אותיותיו
נדמו וסימני הפיסוק חתכו את נשמתו.

במכתב הזה אין מסרים ואין גם רגשות חבויים. למכתב הזה אין כותב
ואין גם קורא. אין בו עצב ואין שמחה. המכתב הזה הוא לא אדיש.
אין לו מבנה מסודר אך יש לו חריזה פנימית.
למכתב הזה אין מצב קבוע והוא רק רוצה לנוח. לפעמים יש לו מרץ,
אך הוא בעיקר עייף.

חבר יקר, מכתב מאי-שם, נכתב בהמון כאב. רק בשבילך, חבר יקר.
ומה עכשיו? קח אותו וזרוק אותו לפח ההסטוריה. קרע אותו לגזרים
שווים ושרוף אותו באש דבריך, הטבע אותו במים העמוקים של רשעתך.
ותמשיך לך בחייך.
כי המכתב הזה, חבר יקר, הוא... אני.

ועל החתום,
חבר יקר.