למה אני כאילו
בתוך חלום כלוא
כל חיי...
היינו רק הצל שלי ואני....
מעבר לכתפי
תמיד יש קול קורא בשמי
אומר לי...
שלעולם לא אשחרר את ליבי לחופשי...

הלוואי ואהבה הייתה באה
ובשתי ידיה אותי מחזיקה
מגלה לי את כל
אשר לא ידעתי אתמול...
ואז אוכל לחבק קרוב
ומילים כמו "אסור" ו"לא טוב"
ייעלמו בחלל הזמן
כמו אתמול, כמו יום ישן...

בדידות לא רוצה לעזוב...
למה, אמרו לי מדוע...
היא לעולם תיתן לי לדעת אהבה...
למה היא הורסת
בכל מקום בו רגלי דורכת...
תמיד היא לצידי
לא רוצה לעזוב אותי...

מנסה לומר "אוהב אותך"
אך המילים לא יוצאות
ומתוך עיניי... יוצאות הדמעות
המנקות כל מיני זיכרונות...

למה להתחיל מחדש איני יכול
לעזוב את ההרגשה הישנה
לעזוב את הכול...
כנראה שבדידות צריכה חבר אחרי הכול...

לפני כל סיבוב של כל שביל
חושב אני אולי אם אתחיל
בסוף הדרך אמצע קשת יפה
שתיקח את העצב, תגלה לי הכול...

אך כשאני חושב על הזיותיי
מתעורר מחלום, אל תוך כאביי...
זה תמיד אני
אני, והבדידות שלי...

בדידות לא רוצה לעזוב...
למה, אמרו לי מדוע...
היא לעולם תיתן לי לדעת אהבה...
למה היא הורסת
בכל מקום בו רגלי דורכת...
תמיד היא לצידי
לא רוצה לעזוב אותי...