סמדר שילוני / הבית בסמטת לאן ב' |
ובכל זאת מגיש אותי לבכי
אותי עצמי, לופת אותו בעדינות מתוכי
מילים מחטטות, מתבייתות ושולפות החוצה
את הצער על רגעים שבירים
שלא חושבים אותם, שלא
מספרים לאחרים, גם לא
בחושך, גם לא כשכותבים
שלא ידעתי שיש בי, שחשבתי שאני
מתבגרת אתם, אבל השארתי מאחור
ועכשיו בזעם ילדותי הם דורשים שאחזור
ואקח אותם איתי, קרוב
את שוב בוכה, את שוב שמחה,
מתי זה טוב
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|