|
יום אחד עת תשב אל מול האח
על ברכיך השמיכה המשובצת
תהמהם לך שיר ישן נושן
ובחוץ סופה לוחכת
תיזכר באותה אחת
ולבך יתמלא באור נגוהות
ורק בשביל אותו זיכרון
שווה היום לסבול
כך לפחות אני חושבת
אבל מה אני יודעת?
אם לשפוט מגנטיקה
לא יהיו לי מספיק תאים.
אז בא נתכרבל עכשיו
נשכח מרפאים |
|
|
לא, האמת שזה
אתה, לא אני. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.