המבט שלך ניבט אלי מבעד לענני האלכוהול המאוסים שלך, מבט של
שיכורים מתנדנדים, והמבט הזה שלך מפשיט אותי באוויר כאילו
הייתי בובה, צעצוע לסיפוק יצריך המתועבים.
במגרש החנייה הנטוש לשם הובלת אותי, אתה מפשיט אותי בידיים
מזיעות, בתנועות גסות ומגושמות קורע מעלי כל פריט בלבושי, אני
נותרת עירומה חסרת הגנה מול גופך הרעב למגע.
מבלי לשים לב מצאתי אותך עומד מולי עירום גם כן, והעירום שלך
צועק אלי בזכריותו.
מתבלבלת לרגע בין הדי האלכוהול שצורבים לי בגרון לבין הבכי
שעומד בדיוק באותו המקום, דמעות גדולות שחונקות אותי מאיימות
לפרוץ מבעד לריסי ועפעפיי הסגורים כמבקשים להסתיר ממני את
המראה הניצב מולם, המראה שלך.
ואתה ממשיך, משכיב אותי על האספלט המזוהם, נוגע בי במקומות שלא
רציתי שתיגע, ומביט בי במבטים שלא רציתי שתביט.
מרגישה איך אתה נע בתוכי, נאנק מעלי ואיך כל כולך פועם ברעד
בלתי נשלט מבקש לפרוץ החוצה.
אתה גומר, בשקט, כאילו רק עכשיו מצאת בושה במעשיך.
קם מעלי, סוגר את רוכסן מכנסיך במהירות, זורק לעברי שטרות
אחדים ובורח.
אני נשארת על האספלט בו השכבת אותי.
צעצוע שנקנה בכסף,
בובת סמרטוטים משומשת לניגוב זרעך. |