|
בבוא הסתיו,
עת רוח קוצרת שיבולי חצבים
וציפורים מטיילות בשבילי נדידה
יושבת לכתוב לך
בשם כל האותיות והמילים
שיר אהבה מדברי
חסר תקווה
כל החיים עדיין לפניך
בסוף נמצא את העיקר
ונא לא להרים ידיים
גם אני עדיין זקוקה לתפילה
זו שלך.
|
|
|
החיים הם כמו
רכבת. במוקדם או
במאוחר הם
יתנגשו בך בכל
העוצמה.
אתה יכול להתחיל
לרוץ כשהרכבת
עוד רחוקה
באופק, או
להתיישב לפתוח
שיישיית בירות
ולצפות בה כשהיא
מגיעה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.