הקשיבה,
גמעה,
למחילות צעקתה,
את חשדה
של המיטיבה,
וגושים עכורים
של ידיעה,
לא פסקו מלערפל
את נשמתה


ויודעת,
זה שנים -
כי ייחשבו בתוכה המלים
ידו הלוהבת על גופה,
יצטפד אז עורה
קימוטים של בחילה
ואל הסבון תשעט בריצה
לשטוף מגופה את הטומאה


ויודעת,
זה שנים -
כי יישמעו באוזנה המלים
כמיהתו, ערגתו,  צרי לנפשו,
תיפשה אז בתוכה
אשמה אטומה
ותהדקנה ליסתותיה
לא, לא אליה


מתדפקת על זכרונה
ובמלואה מוכנה
להביט אל הזוועה
ויודעת -
אז יגל קיסמה
גם לעיניה שלה,
האסורה.




(31.8.02)