הקשיבה,
גמעה,
למחילות צעקתה,
את חשדה
של המיטיבה,
וגושים עכורים
של ידיעה,
לא פסקו מלערפל
את נשמתה
ויודעת,
זה שנים -
כי ייחשבו בתוכה המלים
ידו הלוהבת על גופה,
יצטפד אז עורה
קימוטים של בחילה
ואל הסבון תשעט בריצה
לשטוף מגופה את הטומאה
ויודעת,
זה שנים -
כי יישמעו באוזנה המלים
כמיהתו, ערגתו, צרי לנפשו,
תיפשה אז בתוכה
אשמה אטומה
ותהדקנה ליסתותיה
לא, לא אליה
מתדפקת על זכרונה
ובמלואה מוכנה
להביט אל הזוועה
ויודעת -
אז יגל קיסמה
גם לעיניה שלה,
האסורה.
(31.8.02) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.