כל כך הרבה דברים רציתי להגיד לך       15.6.92
לפני שנסעת והלכת מכאן.
לא רציתי לקחת ממך
את אותו החיוך התמים הביישן.
רציתי להגיד עד כמה אני אוהבת
וכל כך לא רוצה לפגוע,
ואיך אני כל הזמן חושבת
מה עוד ניתן היה למנוע.
רציתי להגיד שאני חושבת שלא טעית,
ואולי פשוט אני חשבתי אחרת,
ולמרות הכל תמיד היית
קרן תקווה רכה וזוהרת.
ורציתי לדעת מה אתה חושב,
ואם גם אתה אוהב פרחים,
ואם גם לך בלב כואב
כשמדווחים שמתו חיילים.
אבל אתה הלכת בלי לחזור
ולי נותר כל כך הרבה לומר לך...
ואיש לא נותר כדי לשמוע ולמלא את החור
שנפער בתוכי כשנפרדתי ממך.