אני רוצה להיות פרוסה כמו דג בסופרמרקט.
שיהיו לי חתכים מדוייקים.
ביתורים של ריבועים קטנים על כל הגב והפנים
כך אהיה שסועה לחלקים,
ויראו לי את הקישקע מבפנים.

אשכב ערומה פתוחה וחשופה,
מוצגת לראווה במדור דגים.
כזאת מותשת, כי דפקו לי ת'צורה
וכולם יוכלו לבוא לגעת להציץ,
ולשאוף את הריח הנורא.

את כל זה אעשה בלא תנועה
- אני דג על דלפק!
אבל יהיה לי טריק של שושנת מים:
אפתח את הפה ואסגור בנשיכה
על כל אצבע מטונפת שתבדוק לי
את טריות הבשר וצלילות התודעה.

כשייגמר היום ואני מונחת על דלפק,
יבוא הפועל זה שעובד בנקיונות
ובתזוזת עיניים מהירה, ישלח יד
ייקח, וישים אותי בסל.

כשנגיע אליו, יטגן אותי במחבת
וכאן כבר אוכל לנוע, אבל לא בעצמי
יהיה לי מניע חיצוני:
טיפות שמן ענקיות שירעידו אותי.

אתנועע אז מטוגנת וזהובה,
משומנת ורכה
מנופפת בסחורה בהתרסה
אז יראה הפועל-
אני נימפה.

האם אז יתחרט?
האם אהיה טעימה?