אתה קם בוקר אחד מחליט שהזמן לשינוי בתוך עצמך הגיע.
אתה מקווה לעצמך דברים, לא חלומות מיליון דולר אבל חלומות עם
ערך החיים.
אתה לא מבטיח כדי לא ליפול שוב בפח של עצמך אבל מקווה לטוב
ביותר שיכול לקרות לך.
הגעת לגיל 17 ועברת דרך קשה, כשמתו אנשיך בכית וכשהלכו
לשביל אחר התייאשת מהמציאות, אבל עכשיו הגיע הזמן לשים סוף
לדרמות ולתת לעצמך את כל האהבה ששכחת לתת לעצמך כל אותה
דרך.
והנה אתה מחכה להזדמנות לפרוץ והחומה שעמדה מולך והצלחת לסדוק
נפלה לרגליך והנה השביל שהיה חסום ושוב מחסום.
ומה עכשיו, איך יוצאים מזה? ואולי השבר הזה הוא חלק מהכרטיס
כניסה לחיים טובים יותר, ואולי הוא כרטיס טיסה חזרה לאי
הבדידות שאף פעם לא עזבת באמת?
ושוב אבודה,
ואולי הכל
היה חלק מסרט נע
שרץ אצלי
בראש כשראה את
אושרם
של אנשים אחרים.
אבוד לי. |
