שקט וחושך, שכבנו שם מתעטפים בשקט ובחושך האלה. אורו של נר
דועך האיר לי את פניך. הרגשתי את הידיים שלך מלטפות בעדינות את
גופי הלבן, נשיקות רכות עושות את דרכן מהצוואר אל השפתיים. כ"כ
שקט, רק שנינו ברגע שמיימי.
פתאום רוח פרצה את החלון וסדקה אותו כנגד הקיר ברעש צורם.
הנר כבה- חושך! לא כקודמו, החושך הזה היה יותר מאיים וגם יותר
מעשי. עדיין הרגשתי את היידים שלך אבל הפעם הן אחזו חזק חזק
כדי שלא אזוז, כ"כ חזק עד שכבר לא איפשרת לדם לזרום. הנשיקות
כבר לא היו רכות אלא תוקפניות וחסרות כל רגש. צעקתי שתפסיק,
שאתה מכאיב ומפחיד אותי. התנגדתי אבל לשווא. דמעות התחילו
זולגות והקול כבר הצטרד.
אתה מכאיב לי!!! בבקשה תעזוב אותי! צעקתי וצקעתי ובום! מכה
חזקה בעורף. שקט וחושך... הכל נגמר.