אלוהים למה לא עשית אותי ציפור?
אני מרגיש את זה בפנים, אני לא נועדתי להלך על האדמה.
אני הייתי אמור לעוף למעלה מעל לעננים, לרחף מאות מטרים מעל
לאדמה שאני שונא כלכך.
במקום כנפיים שמו לי רגליים להתהלך.
אלוהים למה לא נולדתי ציפור?
אני חושב שכשנולדתי חתכו לי את הכנפיים. לא הייתי אמור להיות
בנאדם רגיל.
אני מרגיש את הנסיון הזה להתרומם. כל אטום בגוף שלי מנסה
להתרומם, לרחף.
כוח המשיכה מחזיק אותי בן ערובה בניגוד לרצוני.
אלוהים למה אין לי כנפיים?
אני לוקח עניינים לידיים שלי.
הטיפוס נראה קשה. לי לא אכפת.
אני מטפס בכל הכוח.
יד אחרי יד רגל אחרי רגל. כוח המשיכה מושך אותי למטה מנסה
להחזיר אותי אליו. אני יודע שאם אני אמשיך הלאה בשלב מסוים הוא
יותר. אני ממשיך.
עוד למעלה. עוד ועוד ועוד.
הידים שלי כבר עייפות הרגליים שלי בקושי אוחזות, כוח המשיכה
זועם, מושך בכל הכוח אני נלחם.
אלוהים למה אני לא ציפור?
אני מגיע לפסגה. כוח המשיכה כבר וויתר.
אני פורס ידיים ומתכונן לטיסה הראשונה שלי.
אני קופץ.
בדרך למטה אני חושב רק דבר אחד.
"אלוהים, למה לעזאזל אין לי כנפיים??" |