במהלך קשה ואחרי ניסיונות ארוכים... שלה קמה לאוויר חדרה הדחוס
והאפלולי עם פירורים צהובים, מראה של שנות ה- 80 בשיער ופיג'מה
לא מושקעת. שלה פקחה את עיניה לעולמה - עוד יום חדש בחייה של
שלה!
צעד אחד והגיעה לכיור הרחוק ליד מיטתה וניקתה את פיה עם המכשיר
ההוא עם השערות מפלסטיק, היא תמיד שוכחת איך קוראים למכשיר
הזה... בנתיים - אין מחשבות חדשות מאתמול.
הליכה קצרה ושלה הגיעה לשולחן בו היא תמיד אוכלת את הארוחות
שלה שמונחות מוכנות, מתובלות וחמות מעט בצירוף פתק בוקר טוב
מאמא "הדבר הצהוב האהוב עליי! עם עיגולים טעימים עם
שוקולד..."
המחשבות מתחילות ללכת לאיטן בראשה בעוד היא אוכלת.
היום בבית הספר שלה הרגישה בודדה מתמיד כשראתה שהמורה שלה לא
יכלה לבוא היום והיא הייתה צריכה לעשות את כל העבודה לבד! קשה
לה ללמוד - אז ללמוד לבד?! שלה לא אוהבת להרגיש שהיא לא יודעת
דברים ולראות כמה קשה לה. אבל שהיא הלכה חזרה היא הייתה גאה
בעצמה שהיא עשתה זאת, זה היה יום מתיש ומאתגר.
אחרי שאכלה על השולחן היא החליטה שהיא הולכת למיטה לחשוב -
בשביל שלה זה היה משהו להשקיע בו המון אנרגיות וכוח.
בזמן האחרון שלה פיתחה תאורייה וצורת מחשבה "זה לא יכול להיות
שהעולם כל כך סגור, אני חייה 20 שנה ואני לומדת דברים חדשים כל
יום 15 שנה. פעם חשבתי שהעולם כל כך מעניין ומפלא הפתעות -
לפעמים אני גם חושבת ככה היום, אך העולם הזה רק שלי? כל העולם
הזה רק בשבילי? מה עם יש עוד עולמות כמוני?" כאן היא הפסיקה,
זה היה יותר מידי בשבילה והיא כבר החלה להזיע וליבה החל לפעום
במהירות. עיניה גשמו בעצבות "זה כל כך קשה! כל פעם שאני חושבת
על משהו יותר מידי זה מעייף!" גם אמא אומרת לא לשאול הרבה
שאלות כי אז הפה יעלם... אז היא שוב צודקת.
מה עכשיו? ללכת לספריה? לטייל? היא החליטה להתנחם באריזות
היפות עם העיגולים הזוהרים האלה המשמיעים לה קולות וצלילים...
היא למדה שקוראים לזה מוסיקה! או איזה מילה! אמא שלה מביאה לה
את העיגולים והמרובעים האלה במפגש השבועי שלה איתה, היא תמיד
מחכה לראות אותה ולשאול אותה לא יותר מידי שאלות - כדי שלא
תכעס.
שלה תמיד שומעת מוסיקה כשהיא עצובה, גם כשהיא שמחה - וזה תמיד
הדבר שעושה לה את היום ומרגש אותה אפילו בלי להתאמץ
לחשוב.לפעמים היא תהתה באחד העיגולים ששם היא שמעה מילים
ממכונת המילים עם הצליל היפה שאומרת הרבה את המילה "אהבה" זה
חזר כל כך הרבה...
פעם שאלה את אמה מה זו אהבה, ואמה ענתה לה שהיא בעצמה האהבה
שלה ובגלל זה היא קראה לה שלה - בגלל שהיא שלה. שלה כל כך שמחה
שבכל המוסיקות מדברים כל כך הרבה על האהבה שלה עם אמא שלה...
זה כל כך יקר על שעושים על זה צלילים וקולות!!!
בלי ששלה שמה לב אפילו הגיע זמנה לישון! היא הופתעה כל כך שהיא
נסחפה עם המוסיקה כל כך הרבה זמן. השינה הייתה נחמדה אך מוזרה,
תמיד היו לה חלומות מוזרים שהיא לא יכולה לזכור... אני באמת
צריכה להקדיש לזה מחשבה. היא הביטה כשהייתה במיטתה סביב סביב,
סביב עולמה הרחב. היא תמיד אהבה להביט בעולמה כאשר הלכה לישון
ולראות...
את הספרייה, את הבית ספר, את המוסיקה בקופסה השחורה את שולחן
האוכל את האופק הרחוק עם הספה בה אמה והיא יושבות ואת האיזור
האסור שדרכו אמא נכנסת, לשם היא אף פעם לא הלכה - זה היה איסור
שאמא שלה חזרה עליו שוב ושוב. לפעמים שמעה משם כל מיני קולות
של דברים -בטח אמא והמוסיקה שלה. יש לאמא מוסיקה גם בלי
צלילים, עם מכונות מילים לבד.
