אני זוכר את הרגע שבו זה קרה דמיינו לעצמם שקדימה זה אחורה
ימין זה שמאל הכל מתערבב בערבוביה של חוסר ודאות וחוסר אונים
מוחלטת בלי שום שליטה ומה שאתה חושב זה איפה למה איך כמה
אלו תשובות שאין להם רלוונטיות אתה נמצא בציור של ואן גוך
בסרט של סקורסזה . אתה משתתק
אתה לא יכול להזיז כלום ,"מה?? מה לעזאזל קורה פה כאילו וואט
דה פאק" זה לא זז וגם זה.
אני ממש אוסף של עצמות גידים רקמות ועור ואז בא השאלה החוזרת
ונשנית
למה ? למה ? למה(בצרחות :))
זה מתבטא
בצרחות
בבכי
בצחוק
בעינויים נפשיים ופיזיים עמוקים
ולא הגיוניים, טוב לפחות לא הגיוניים לפני הפגיעה ? אה?
אז אני כאן ללא תזוזה בעולם משל עצמי נמצא בטראנס מטורף לשלול
כל סיכוי שאתה עומד  או יותר נכון יושב להיות ככה לכל  
החיים.
אז אתה מתאמץ  ומתאמץ להזיז וזה לא זז.זה לא זז.
(לכל המעוניין הוראות ייתווספו בהמשך) אתם יכולים לדמיין? קחו
איבר בגוף שלכם אפילו הכי קטן אצבע אף תבחרו בעצמם ונסו לבדוק
, נסו  לא להשתמש בו לא לכל היום חס חלילה אלא לכמה שעות כמה
דקות . כמה קל לוותר על הניסוי כמה קל זה לנחם בניחומים שלא
עוזרים . פשוט נסו.
אין לי שום ביקורת כלפי אף אחד אלא כלפי עצמי .
אני בעצמי הוא אחד מאלה אך במקרה שלי שפר מזלי שפתאום לאחר
כמות זמן מסוימת לאחר שלא יכולתי להזיז, ואני נמצא בשגרה
הרגילה והמרתיע של לנסות להזיז אחרי שעבדכם הנאמן מקבל עידוד
מהרופאים כגון "אנחנו לא יכולים להבטיח כלום יכול להיות שזה
יזוז יכול להיות שלא" אני לא מאשים לרגע אני אפילו מבין אבל עם
כל הכבוד לדוקטורט שיש לכם shut the fuck up ואמצע השגרה
המרגיזה והנוראית פתאום ניצוץ של תקווה כלא מאמין שפשפתי את
עניי כמובן שעם היד שעובדת לא לשכוח שאחת מהן בדעה משלה ופתאום
מניצוץ הפך למדורה של הרגשה נהדרת ושיכרון חושים ברגע שהצלחתי
להזיז את האצבע עם הזמן האצבעות האחרות הצטרפו לחגיגה , וגם
חלק מהיד.
מהצד השני יש את הזה שעד היום מנסה ללא תקווה להזיז את האצבע
ולא מצליח אני חושב שאני יכול להזדהות איתו ........


אתם לא???