New Stage - Go To Main Page

מיקאל אמיר
/
ערפדות

תקשיב לתאים שלך. מה הם אומרים? הם האומרים שהפעם זה יכול
להיות הכל. הם אומרים שהפעם זה יכול להיות לא כלום. תקשיב להם.
תקשיב לתאים שלך.
הם לוחשים אחד לשני את ההתרגשות. הם מתחככים אחד בשני במתח. הם
שואלים ושואלים ושואלים... תקשיב!

גם אם אין לך סבלנות, תתנהג כאילו שיש לך. אל תיתן להם לראות.
אל תיתן להם. כלום, אל תיתן להם. אתה יודע, אתה מכיר את המשחק.
הכל מראה שזאת הדרך היחידה שזה עובד. הדרך היחידה להמשכיות.
אתה חייב לעצור את זה בפנים. לרסן את ההתלהבות. לכבוש את הלהט.
למדר. למתן. לסנן. אתה חייב... להקטין. כי אסור לך לתת להם
לראות את האמת. אסור.

הם צריכים לחוש אותה באינטואיציה שלהם. הם צריכים לגשש עבורה
בקצות האצבעות הבוערות שלהם. הם צריכים להחליק עליה עם לשונם,
ולעפעף עליה עם עיניהם כדי לנסות להבין אם היא באמת שם. אבל לך
אסור לתת להם אותה. את האמת. לא. אתה חייב להחזיק אותם שואלים.
לא בטוחים. מבקשים יציבות אבל לא מקבלים אותה. זאת הדרך היחידה
שזה עובד.

כאילו יש לה כוח משיכה משל עצמו לאמת הזאת. כאילו יש לה חיים
משל עצמה. חורשת בתוכך כל היום. כל הלילה. לא נחה. לא עוצרת.
מתנשמת בכל תא. שורפת קלוריות של חשש.
"זה בריא", אתה אומר לעצמך. "מה שבא בקלות, הולך בקלות", אתה
אומר לעצמך. אבל אתה יודע שזה פרדוקס. מוסר כפול.

אתה יודע שאתה רוצה להיות בטוח. אתה יודע שאם תהיה בטוח לא
תעריך. אתה יודע שאם תעריך לעולם לא תבטח. לעולם לא. חוץ
מ...בעצמך.  לא תבטח באיש. כי לא תיתן לאף אחד מהם לראות את
עפר ארונך. לא תיתן. הם לא מוכנים. הם לא יהיו מוכנים. רק
ערפדים אחרים. לא כל המתחזים האלה עם העיניים הכבויות שנדחפו
בהן עדשות מגע צבעוניות. כל המזויפים האלה עם ניבי הפלסטיק
הדנטלי, שכל המלתחה שלהם שחורה ושמקשיבים למוסיקה הגותית
הגרמנית במועדונים מעושנים ואפלים. לא. לא אלה. אלה לא ערפדים.
אתה לא מכיר ערפדים אמיתיים. אולי אחד.
ערפדים אמיתיים נראים כמו אנשים רגילים. הם לא מתבודדים בתוך
קבוצות מבדלות חיצונית. להפיך. הם עושים הכל כדי להתערב
ולהתמזג עם הסביבה. יכול להיות שהם חלפו על פניך ואפילו לא
הרגשת. כי לערפדים אמיתיים יש סבלנות. אבל להם גם יש נצח.

אולי היא לא תהיה שלך לעולם. לא היא ולא השקט הפנימי הזה,
שכולם מדברים עליו. להיות רגוע. להיות אדיש. אלה מילים שבהן
כנראה כבר איש לא יתאר אותך. אתה מבין את זה. אתה כמעט מקבל את
זה. פעמים אתה שואל את עצמך אם אתה בכלל רוצה להיות אחד מאלה:
סבלני, שקט, רגוע. לפעמים נדמה לך שהם מקבילים ל"להיות מת
בפנים".  גם זה מסתדר עם ערפדות. אבל לא כפי שהיא נתפשת אצלך.
לא.
בשבילך הערפדות היא משהו גועש. היא משהו לוהט שאי אפשר לעצור.
רעב בלתי פוסק: לידע, לעוצמה רוחנית ורגשית, למגע. בשבילך
הערפדות היא הצורך באינטנסיביות. היא ההזדקקות לניצול
מקסימאלי. שאיפה לעמוד בקצב. ניסיון להכתיב את הקצב. להיות
הקצב.

לכאלה יצורים לא נועדה סבלנות.

אבל אל תטעה. גם אם קיבלת את זה. אל תעז ליפול בפח הזה בעצמך.
אתה הרי יודע. אסור להם לדעת על כך לעולם. אסור להם לדעת שלך
אין אותה. אסור להם לדעת שהיא לעולם לא תהיה בהישג ידך. זה
ייתן להם כוח עליך. כוח שלמדת בעבר, שאינך יכול להרשות לעצמך
שיהיה להם.

לא. תבער את הנצח שלך בפנים. תכלה את הקירות סלקטיביים של לבך.
געש. התאדה. התהפך בארונך. אך אל תניח להם לגלות שאתה רגיש
לאור השמש. לא. את חוסר הסבלנות אסור לחשוף. תקשיב לתאים שלך.
הם לא רוצים להיות אפר.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 12/10/02 3:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיקאל אמיר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה